אולי מחר או מחרתיים \ דוד ישראלי

April 5, 2019 10:38 pm0 commentsViews: 3

פעם הייתי מכור לטלוויזיה הישארלית שהייתה פתוחה בביתינו כל הזמן ושמיצינו ממנה כל דקת שידור אפשרית. כתוצאה שכחתי לגמרי איפה אני חי, (ארה”ב), וחזרתי להיות ישראלי בכל יישותי. באגרסיביות רבה לחמתי (מילולית), בישראלים שדעתם על המתרחש במדינה “שלנו”, (עוד מעט אסביר למה שמתי את המילה “שלנו” במכאות כפולות). לא יכולתי לתפוס איך יש ישראלים שתומכים באובמה, ובהמשך לא תומכים בטראמפ, ולא יכולתי לסבול את המחשבה שמישהו זולת בנימין נתניהו יעמוד “ישב בראש השולחן” הממשלתי כל עוד נשמה באפו. יותר מזה, המחשבה שהוא יכול בסיטואציה מסויימת להכניס “סמולנים” לקואליציה, כמעט וגרמה לי להקיא מרוב גועל

יום אחד, עברתי דירה ובעל כורחי נאלצתי לנתק לזמן מסויים את הטלוויזיה הישראלית שלי מהווריד. השבוע הראשון היה קשה מאוד. את החדשות מהארץ נאלצתי לקבל דרך אתרי החדשות המועדפים עלי, ופתאום נחשפתי גם לטלוויזיה המקומית – פוקס ניוז כמובן. היו אלה ילדי בני ה”טפש עשרה” ואשתי הראשונים ששאלו אותי איך אני יכול לצפות בשטויות של פוקס ניוז. “זה לא שהם, בהשראת אביהם כמובן, לא החזיקו בדעות ימניות למהדרין”, כך חשבתי בלבי, אבל אולי יש להם פילטרים יותר מפותחים משלי. מתוך סקרנות העברתי את השלט לאמ.אס.אן.בי.סי. ברגעים הראשונים הייתי פשוט בהלם ולא הבנתי כלל על מה הם מדברים. חשתי כאילו הם חיים בעולם אחר משלי והאינסטינקט הראשוני שלי היה לחזור מיד לפוקס שלי. איזשהו כח עליון אילץ אותי להמתין עד סוף התכנית, ולהפתעתי הרבה הופיע על המסך מי שהיה מנכ”ל המפלגה שלי, רפובליקני בנשמתו, ואחריו מי שהיה מנהל הקמפיין של מקקיין לנשיאות, רפובליקני ידוע גם הוא, ומנחת התכנית הייתה לא אחרת מהדוברת לשעבר של הנשיא בוש הבן, וכותבת הנאומים שלו. לא האמנתי למראה עיני, ועוד יותר לא האמנתי למשמע אזני, נראה היה שהם מתחרים ביניהם על הזכות לקעקע את כל מה שהאמנתי בו כתוצאה מצפיה בפוקס ניוז. כיביתי את הטלוויזיה בלי לחזור לפוקס, והחלטתי להוכיח לעצמי פעם אחת ולתמיד שאלה מאמ.אס.אן.בי.סי., לא יודעים על מה הם מדברים. פתחתי את המחשב שלי, ופעם ראשונה בחיי ביקשתי ממנו לספק לי את כל העובדות בנושא שהעסיק את התקשורת באותו זמן. מה רבה הייתה הפתעתי כשגיליתי שפוקס דיווחה לי רק חלק מהאמת ושהרשת השמאלנית ה… הייתה יותר מדויקת במידע שהיא הגישה

חשבתי לעצמי שאולי זה מקרה והלכתי לבדוק עוד ועוד ועוד נושאים בחדשות, עד שתפסתי שבעצם זה אני שחי בעולם אלטרנטיבי, ושהמוח שלי שטוף לגמרי

אחת לשבוע אני נפגש עם כמה חברה לקפה – פרלמנט. אנחנו ששה חברים שרק אחד מאתנו מתעקש להיות דמוקרט, ולטענתו המגוכחת כמעט, גם אנחנו דמוקרטים רק שאנחנו לא יודעים את זה. נשמע אדיוטי נכון? “אתה יכול להוכיח שאני דמוקרט”? שאל אחד החברה בהתרסה וכולנו פרצנו בצחוק רועם

ללא אומר שלף הבחור מכיס חולצתו דף מקופל ופרש אותו לפנינו. על הדף היו מודפסות שורות של מילים כשבסופה של כל שורה סימן שאלה. “מה זה”? שאלתי והוא ענה” זה שאלון שיוכיח לכולכם שאתם דמוקרטים”. שאגות הצחוק שלנו הסבו את תשומת לב באי בית הקפה ונאלצנו להנמיך את הווליום. “תביא, תביא” התגרה מישהו מהחברה ובעל השאלון התחיל לקרוא את שאלותיו מהדף שלו

מה אומר לכם?, שמעתי את עצמי עונה ב”לא” על כל השאלות, וכך גם כמעט כל חברי. ואחרי שכל השאלות נשאלו וכל התשובות נענו אמר החבר הדמוקרט, “אם הייתם עונים רק על שאלה אחת ב”כן”, הייתי נותן לכם הנחה, אבל רפובליקני אמתי היה עונה ב”כן” חד משמעי על כל השאלות האלה. למעשה כל השאלות מבטאות את המצע הדמוקרטי שהרפובליקנים מתנגדים לו בחירוף נפש. אתם לא יכולים להיות נגד כל הדברים האלה ולהצביע בעדם באותו הזמן”. החברה ישבו בשקט וכבר לא צחקו. אם מישהו חייך אז היה זה חיוך של מבוכה. עברנו נושא כאילו כלום והתחלנו לדבר על מה שקורה בארץ

בדרך הבייתה לא יכולתי שלא להמשיך לחשוב על השאלון. המוח שלי לא רצה להודות בתבוסה וניסה בכל דרך לעקוף את הדמות שהשאלון הזה יצר ממני: אחד שלא יודע באמת על מה הוא מדבר. השאלון הזה בצירוף כמה עובדות שהתבהרו לי כתוצאה מהתבוננות הקצרה באמ.אס.אן.בי.סי. ומהחיפוש בגוגל, ללא ספק הסיטו אותי מהמסלול הבטוח שעליו הלכתי כל ימי. פתאום כבר לא הייתי כל כך בטוח שאני באמת במסלול הנכון

לקח לי עוד זמן כדי להודות בפני עצמי שהנשיא שלי אדיוט, ושאני לא שלם עם התנהלות הנציגים שלי בסנט ובקונגרס. לא חזרתי לצפות בפוקס או בתחנה אחרת אחרי שהטלוויזיה הישראלית שלי חזרה לפעול. לא יכולתי להביא את עצמי להחלטה להפוך לדמוקרט, למרות שבעצם אני מזדהה כמעט עם כל הרעיונות הדמוקרטיים. מצד שני, ברור לי עכשיו שאני כבר לא רפובליקני אמתי, הם הרי נלחמים בנחישות בכל מה שאני מאמין בו. כרגע אני לא לוקח אף צד בינתיים, אולי מחר או מחרתיים

ביקשתי מידידי הדמוקרט להעביר לי את השאלון שלו, ואני מתכבד להציג אותו לפניכם כדי שתוכלו לבחון את עצמכם ולהחליט מי אתם ומה אתם באמת. אני לא מציע כאן שתשנו את דפוס ההצבעה שלכם, רק קצת חומר למחשבה

והרי השאלון

האם את\ה תומכ\ת בצמצום הגרעון על ידי קיצוץ בסושיאל סקיוריטי ובמדיקייר?

האם את\ה מאמינ\ה שצריך לזרוק את ה”עליזים” מהצבא?

האם אתה שולל את זכותם של ה”עליזים” להתחתן?

האם את\ה מתנגד\ת להעלאת שכר המינימום לשכר שמאפשר קיום?

האם את\ה חושב\ת שצריך לאפשר מכירת נשק חפשי לכל דורש?

האם את\ה תומכ\ת בהפרדת ילדים של מהגרים מהוריהם והכנסתם למחנות מעצר?

האם את\ה מתנגד\ת לקיצוץ המסים על ההון ועל בעלי ההון?

האם את\ה תומכ\ת בהקטנת התקציבים לחינוך הציבורי והעדפת מערכת חינוך פרטית?

האם את\ה מאמינ\ה שצריך לגרש ילדי מהגרים לא חוקיים שהגיעו לכאן בעל כרחם כילדים קטנים, או שנולדו כאן, גם אם הם אנשים שמועילים לחברה, לא מסובכים עם החוק, משלמים מיסים ומשרתים בצבא?

האם את\ה מאמינ\ה שצריך לבטל את אובמקייר ולהחזיר את המצב לקדמותו?

האם את\ה מאמינ\ה שארה”ב אמורה להיות מדינה נוצרית – לבנה?

האם את\ה בטוח\ה שיש צורך בבניית חומה בגבול עם מקסיקו?

האם אתה\את חושב שהממשלה רשאית להחליט בחקיקה, על זכותן של הנשים להפיל?

האם את\ה חושב\ת שצריך לסגור את התקציבים ל”פלנד פרנטהוד”?

אם עניתם על יותר מ 7 שאלות ב”לא”, אז איזה רפובליקנים אתם, ולמה בעצם אתם חושבים את עצמכם לימניים?

Leave a Reply


Scroll Up