אסטרה בלגינא… \ אבי אור

December 6, 2018 7:44 pm0 commentsViews: 4

מי שלא יודע מה פירוש הכותרת, אז הרשו לי להסביר: זהו חלק מאחד מפתגמי חז”ל שתרגומו העברי אומר: “מטבע בכד ריק – קיש קיש קורא”. נראה כאילו שהפתגם הזה נאמר במיוחד עבור דונלד טראמפ, שעיקר המסר שלו לציבור היה ונשאר: “אני, אני, אני ועוד פעם אני”, מבלי שמאחורי הרעש הגדול והצלצולים שהוא מקים, לא מסתתר מאחורי ה”אני” הזה, שום ערך בעל משמעות

כל עוד עמדו לצידו הקונגרס והסנט, התווסף לרעש שהוא עצמו הקים, רעם מחיאות הכפיים המתחנפות של הרפובליקנים “שלו”. הקקפוניה הייתה צורמת ובלתי נסבלת עבור הרוב המכריע של האמריקאים, מה שהתבטא בסקרי הפופולאריות שלו, שבהם לרוב הוא הצליח בקושי לגרד את ה40% מלמטה – הנמוך ביותר בהיסטוריה לנשיא שמתקרב לסוף השנתיים הראשונות של נשיאותו. גם סקרי שביעות הרצון מתפקוד הקונגרס, “המריאו” לגובה הנמוך ביותקר בהיסטוריה, ובקושי נשקו לגובה של 10%. אכן, אפילו רוב אוהדיו של הנשיא, חשבו שהקונגרס אינו מתפקד כראוי. גם יו”ר הכנסת של הקונגרס… אופס, סליחה, ה”ספיקר אוף דה האוס”, פול ראיין הרפובליקני, הבין את גודל הכישלון של תקופת ספיקרייותו, והחליט שבנסיבות הקיימות, אין לו יותר מה לחפש בפוליטיקה האמריקאית, ופרש מן המירוץ

ואז הגיע ה 6 לנובמבר, ועמו השתלטות מחודשת של הדמוקרטים על הקונגרס, על משרות המושל ב 7 מדינות “רפובליקניות”, ועמן מהפכים בבתי הקונגרס בחלק מהמדינות האלה. הכל השתנה. הרעש הרפובליקני השחצני קיבל מכה קשה. נכון, עדיין לא נוק אאוט, אבל בהחלט הפסד בנקודות. והתוצאות של ההפסד הזה מצפות לו לטראמפ מעבר לפינת ה 3 בינואר, מועד כניסת הרוב הדמוקרטי לקונגרס. בכוח ההתמדה, טראמפ עדיין מנסה לעשות רעש של “עסקים כרגיל”, אבל בעלי האזן הרגישה, כבר יכולים לשמוע את הנמכת הטונים, ומשהו שנשבר בקולו

את העובדה שבכמה מאבקים צמודים, הצליחו מועמדים רפובליקנים לנצח בפערים מזעריים, במקומות שנחשבו עד ליום הבחירות האחרון למעוזים רפובליקניים בלתי ניתנים לכיבוש, מציג טראמפ כניצחון גדול, נכון, ניצחון הוא ניצחון, הוא ניצחון, אבל מי שזוכר את האימרה שטבע המצביא ההלניסטי פירוס, אחרי אחד הניצחונות הגדולים שלו, שבו הוא אבד למעשה את רוב חייליו: “עוד ניצחון אחד כזה ואבדנו”, יודע שהנצחונות האלה לא מבשרים טוב למפלגה הרפובליקנית

עוד מתפאר הנשיא בקול רם בהגדלת כוחו בסנט, וקורא לו “ניצחון בקנה מידה היסטורי”. אז אם אנחנו כבר בענייני אמרות, פתגמים ומכתמים, בואו לא נשכח את המכתם: “שירת הברבור”. נכון, ניצחון הוא ניצחון, (שוב), אבל בניתוח ריאלי של העובדות, לדמוקרטים לא היה הפעם כל סיכוי. מי שמבין את השיטה יודע שמול שבעה מקומות דמוקרטים שעמדו לבחירה בסיבוב הבחירות הנוכחי, עמדו 28 מקומות רפובליקניים, על הדמוקרטים הייתה מוטלת משימה בלתי אפשרית של שמירת המקומות “שלהם”, ונטילת לפחות שני מקומות מתוך ה 28 הרפובליקנים, שעמדו לבחירה באיזורי בחירה רפובליקנים מובהקים, כדי לזכות ברוב בסנט. הדמוקרטים ידעו מראש שהסיכוי שלהם להצליח במשימה הזאת מתקרב לאפס, והם השקיעו את כל מאמציהם בבחירות לקונגרס. ולמרות זאת, הדמורקרטים לא הובסו מבחינה מספרית בבחירות לסנט. סך כל הבוחרים הדמוקרטים, עלה על מספר הבוחרים הרפובליקנים, אבל בגלל שיטת הבחירות, הרוב הדמוקרטי לא הצליח להתבטא לנצחונות, מאחר והוא לא בא לידי ביטוי במקומות הנכונים

עוד מתגאה טראמפ בעובדה שהמועמדים שהביעו לו את נאמנותם, וזכו לתמיכתו במערכת הבחירות, ניצחו, בעוד שאלה שלא “זרמו” אתו הפסידו למועמדים הדמוקרטים שמולם הם התמודדו. גם כאן מתעלם טראמפ (במכוון) מהאמת הטהורה, ומשדר רק את מה שנוח לו. האמת היא שביום הבחירות התברר, שכמחצית מאלה שהוא תמך בהם, אמנם הצליחו לנצח, אבל חצי ממספר המנצחים הרפובליקנים, הלכו “נגד הזרם” הטראמפי, וזכו בנצחונות סוחפים

את הניצחון הדמוקרטי בקונגרס, מבטל טראמפ בתנועת יד מזלזלת, כי:”מי בכלל צריך את הקונגרס, הוא הרי לא נחשב כלל, מה שחשוב זה הסנט” ו “אולי זה יותר טוב בשבילי בלי הקונגרס” הוא אומר בטון בטוח. מבחינתו של טראמפ, לא משנה מה קורה בשטח, הוא יתמיד לקרוא לזה “ניצחון”, ויסרב להודות בפומבי שמעכשיו, הנשיאות שלו תיראה אחרת לגמרי. עד עכשיו, היה נדמה לו שלנהל את אמריקה זה עוד אפיזודה ב”אפרנטיס”, מן משחק ילדים שבו הכל הולך לפי התסריט שלו. מעתה המציאות תטפח לו על פניו, והוא יאלץ להתמודד עם בעיות שהוא לא ניצב מולן מעולם קודם לכן, לא בחייו הפרטיים, ולא בקריירה הפוליטית הקצרה שלו

ניתן כבר להתחיל לדבר על מה שיקרה בשנת 2020: על פי מפת יום הבחירות לסנט,

יאלצו 21 סנטורים רפובליקנים לנסות לשמור על כסאותיהם בהרבה איזורי בחירה שנחשבים היום ל”סגולים” (תערובת של אדום וכחול, שאין לצפות מראש לאן תנשוב בהם הרוח), לעומת 10 דמוקרטים שיתמודדו במחוזות בחירה דמוקרטים מובהקים. הסיכוי של ניצחון דמוקרטי סוחף בסנט, והשתלטות עליו הוא יותר מסביר

ניתן גם להניח, שמועמד דמוקרטי לנשיאות, יהיה מי שיהיה, שידבר אל הבוחרים על החזרת השפיות לאמריקה, על חיזוק שירותי הבריאות, הורדת הנטל הכבד של ביטוחי הבריאות למיניהן, על השקעות ממשלתיות בפיתוח תשתיות, על החשיבות הקריטית לשמירת הסביבה, ועל החזרת כבוד החינוך הציבורי, יקבל את אמון הציבור – בוודאי שמול המועמד הרפובליקני דונלד טראמפ, ומול כל מועמד רפובליקני אחר, שידבר על חיזוק הגבולות ומניעת ההגירה, על קיצוץ במיסים, ועל חיזוק הצבא

…וטראמפ יודע שמה שאני אומר כאן זה נכון – בלי שנגעתי עדיין בחקירות השונות שהדמוקרטים החדשים בקונגרס יקדמו עכשיו באנרגיות בלתי נגמרות. בחוקים, במינויים וביוזמות אחרות הנוגעות למדיניות הפנים, שטראמפ לא יצליח להעביר, אלא אם יתכופף כדי לקבל הסכמה דמוקרטית. מה שישאר לו זה לגזור סרטים, לשחק גולף, ולהשתעשע במדיניות חוץ, כמו שלום בין ישראל לפלסטינאים למשל, מה שלא יקנה לו הרבה נקודות זכות בדרך להשגת המועמדות לנשיאות ב 2020.

טראמפ יודע שעתידו כבר מאחוריו, אבל הוא לעולם לא ירים ידיים. היכונו לשנתיים סוערות במיוחד. הרעש שטראמפ יקים יהדהד בחוזקה בכד הריק שבו הוא חי ומתפקד

Leave a Reply


Scroll Up