בשכונה המסוכנת שבעולם, לברית נאט”ו יש עוד תפקיד חשוב מאת אהוד נהרי

April 5, 2019 12:25 am0 commentsViews: 2

גידו מזל טוב, חברות ברית נאט”ו, 30 מדינות במספר – ארגון האמנה הצפון אטלנטית חוגג 70 שנה להקמתו היום. כמו כל הבריתות הצבאיות בהיסטוריה היא פועלת על פי העיקרון במפורסם של שלושת המוסקטרים, כולם בעד אחד, אחד בעד כולם. סעיף חמש לחוקת הארגון מתמצת זאת – אם אחת מחברות הארגון מותקפת, על שאר חברות הארגון לבוא לעזרתה. מנגד, אם אחת מחברות הארגון יוצאת מיוזמתה למלחמה, אין שום לשאר החברות להתגייס.

אי אפשר לנתק את הקמת הארגון מהאירועים באותה תקופה, אפריל 1949. העולם עוד לא ציין חמש שנים לסיום המלחמה הנוראה בהיסטוריה, וארבע שנים לנאום שנשא וינסטון צ’רצ’יל, אדם שהיו לו כמה תחזיות לא רעות בחייו בפולטון, מיזורי, ובו טבע את הביטוי מסך הברזל. הביטוי תיאר את מה שהתרחש באותם ימים ממש באירופה המרכזית והמזרחית, כשברית המועצות משליטה את משטרי החסות שלה על המדינות ששחררה, או כבשה, בשלהי מלחמת העולם השנייה.

באותה שנה, 1949, התרחש המצור על ברלין, מוסקבה פוצצה פצצה גרעינית משלה והקומוניסטים סיימו את השתלטותם על סין. נראה היה שהעולם, שטרם התאושש מהחורבן הנורא של מלחמת העולם השנייה מתקדם בצעדי ענק אל השלישית.

שדות הקרב המלחמה הבאה, סברו כולם, יהיו בדיוק היכן שהיו במלחמות הקודמות על השליטה בעולם: אירופה. במישורים הגדולים מצרפת ועד הרי אורל, שם יתנגשו עשרות אלפי הטנקים, עשרות אלפי המטוסים ואולי גם יומטרו הפצצות הגרעיניות. המנהיגים, שזכרו היטב את הכישלון הנורא של חבר הלאומים, ומינכן הייתה צרובה בבשרם – הרגע שבו מדינה, שהיו לה בריתות צבאיות עם מעצמות הופקרה לגורלה לידי הנאצים – והתוצאות אחר כך גמרו אומר שזה לא יקרה שוב.

ארצות הברית, תחת הארי טרומן הנשיא ושר החוץ מרשל, קשרו את גורל המעצמה החזקה בעולם עם בעלות בריתה האירופיות. עם שיקום כלכלי, תכנית מרשל, והברית הצבאית, נועדה להרתיע את ברית המועצות. הימים ימי מתיחות, הצבא האדום בלב אירופה, הצבא האמריקני האדיר למעשה מתפרק כשמיליוני החיילים חוזרים הביתה, מה יעצור את ברית המועצות? והתשובה היא האיום. וזה עבד. ברית נאטו אכן הרתיעה. שש שנים אחר כך תקים מוסקבה את ברית ורשה, הברית המקבילה, הנגדית.

מלחמת גוג ומגוג הצפויה לא התרחשה. הילדים תירגלו כריעה וכיסוי הראש מתחת לשולחנות בתי
הספר בארצות הברית – אבל הפצצות הגרעיניות לא נחתו. המלחמות החמות של המלחמה הקרה כבר יתקיימו במדבריות של המזרח התיכון, בג’ונגלים של אמריקה הלטינית ואפריקה, בטרסות האורז ודלתות הנהרות של אסיה. ברית נאטו נקראה לפעולה למקרה מלחמה פעמיים – כשארצות הברית הותקפה במתקפת הטרור של המגדלים התאומים, וכשצרפת הותקפה במתקפת טרור משלה. היא יצאה למבצעים נוספים, יזומים, למשל כדי לעצור את מלחמות יוגוסלביה, וזהו.

ברית ורשה מצידה – שהיתה כפופה לחלוטין למוסקבה, כמכובן יצאה למלחמה פעמיים – ושתיהן נגד בנות הברית: הפלישה להונגריה ב1956, ולצ’כוסלבוקיה ב1968. ובשני המקרים זה היה כדי לעצור תהליך דמוקרטיה וסובלנות במדינות הסוררות.

הגוש הקומוניסטי קרס. ברית ורשה פורקה. רבות ממדינות ברית ורשה הן כיום חברות האיחוד האירופי – וחברות נאט”ו. שכן ברית נאט”ו עדיין קיימת. ורוסיה שואלת -לא בלי סיבה – אם ברית ורשה איננה עוד מדוע נאט”ו קיימת? נגד מי?

והיא קיימת מכמה סיבות – החל מאינרציה ביורוקראטית וכלה בכך שהעולם עדיין מסוכן. אולי יותר מסוכן. האיום כבר איננו ברית המעוצות של ברז’נייב, נניח, האיום הוא איומים – מטרור איסלמי רדיקלי ועד התעצמותה של סין. וכך האיומים מבוזרים יותר, מאיימים יותר.

וכשפוטין שואל את השאלות האלה הוא לא לבד. נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ שואל את אותה שאלה בדיוק – ממניעים אחרים אולי. הוא מסתכל על השורה התחתונה, כמה זה עולה לאמריקה. וזה עולה. וכן, בברית יש סיכונים. החשש שהיה לצ’מברליין – שבריטניה “תיגרר למלחמה רחוקה בגלל אנשים שעליהם איננו יודעים דבר” – ציטוט מדבריו בזמן משבר מינכן – קיים היום. טראמפ אינו רוצה להיגרר למלחמה בגלל פולין. או המדינות הבלטיות. והוא קורש, ובצדק, שמדינות אירופה ישלמו יותר על חלקן בברית, כפי שהן אמורות.

נאט”ו קמה עקב הטראומה של המלחמה הקרה, וזיכרון ההידרדרות שהובילה למלחמת העולם השנייה. אבל היתה טראומה קודמת, חשובה לא פחות – זו שהובילה למלחמת העולם הראשונה. החשש היה, ועודנו, שעצם קיומן של בריתות צבאיות יוביל להתנגשות. כך הרי קרה, כשמעצמות ההסכמה התייצבו מול מעצמות הברית, כשתכנית שליפן הקשיחה הכתיבה את האירועים עד לפרוץ מלחמה שאיש לא רצה בה. אולי זה יקרה שוב? אבל זה לא קרה.

נאט”ו הוכיחה את יעילותה כשומרת על הסדר העולמי – עד כה. כי הזמנים משתנים. נאט”ו היתה מגן יעיל לפני שישים, חמישים שנה. מה עם היום? כשנאט”ו עורכת תרגיל ענק, ומשתתפים בו כמה עשרות אלפי חיילים וכמה מאות טנקים ומטוסים – ורוסיה מנגד עורכת תרגיל משותף עם סין ומשתתפים בו מאות אלפי חיילים, אלפי טנקים ומטוסים יחסי הכוחות נראים בעייתיים משהו.

אבל זה בתנאי שמישהו חושב ברצינות על מלחמה חמה, או לחילופין אירוע מקומי עלול להידרדר להתנגשות. אז נוסף לבריתות הצבאיות בזמן משבר הטילים בקובה נוספו אמצעי זהירות כמו הטלפון האדום לתקשורת ישירה, והעולם היום הוא עולם של שיח בין המעצמות הגדולות.

רוסיה מאד לא מאושרת מהזחילה האיטית של נאט”ו לתוך מה שהיא תופסת, לא בלי סיבה, כאזור ההשפעה שלה. הרי ארצות הברית תופסת את כל יבשת אמריקה כאזור השפעה אמריקני – מדוע רוסיה, מעצמה אף היא, צריכה לספוג את זה שיש שיחות עם אוקראינה, עם גיאורגיה? שהמדינות הבלטיות חברות נאט”ו? אלה לא רק מדינות שהיו חלק מאזור ההשפעה של ברית המועצות – הן היו חלק מברית המועצות עצמה.

המלחמה הקרה, אם אתם פסימיים המלחמה הקרה הראשונה הסתיימה. אנו היום בעולם משפנה במהירות. דבר אחד בטוח – גם בעולם הנוכחי, יש איומים. משתנים. מסוכנים. ברית נאט”ו אולי אינה הברית האידיאלית להגן מפני האיומים האלה – בין השאר בגלל הביורוקרטיה הכבדה, תהליך קבלת ההחלטות המסורבל – אבל בלעדיה האיומים יהיו מסוכנים בהרבה. המבוגר האחראי – והחזק – בשכונה המסוכנת שהיא העולם הוא עדיין בלא תחליף.

Leave a Reply


Scroll Up