האחים העיוורים שעשו מיליונים מאת ארי פינס, מאקו

June 27, 2015 2:07 pm0 commentsViews: 244

בשנת 1999 הואשמו שלושה נערים עיוורים מכפר קאסם באחת הפרשיות המרתקות בתולדות משטרת ישראל: בדרך שאיש לא הבין עד היום הם פרצו למרכזיות של צה”ל ובזק והרוויחו מיליונים. היום, 16 שנים אחרי, הם מואשמים בפרשיה מסובכת אפילו יותר

דפיקות בדלת העירו את האחים בדיר בשעה ארבע בבוקר ב-28 בינואר 2013. את סוג הדפיקות הם זיהו מיד. הלמות נמרצות, עיקשות, מבשרות רעה. היו אלה אותן הדפיקות שהם שמעו אז, ביוני 1999, כשהמשטרה עצרה אותם בתום אחת מחקירות ההאקינג המורכבות והמרתקות בתולדות המדינה. הם מיהרו במורד המדרגות, נתמכים בקירות ובמעקה כדי שלא ליפול. לשוטרים שהתדפקו על דלתם היה הפעם צו מעצר על משהו אחר לגמרי: הנפקת חשבוניות מס פיקטיביות בהיקף של 190 מיליון שקל, לא פחות, על עסקאות בתחום הדלק. כשאזקו אותם, האחים בדיר ביקשו מהשוטרים שיהיו קצת יותר עדינים. בכל זאת, הם עיוורים.

שנתיים וחצי חלפו מאז המעצר ההוא, והאחים בדיר עדיין מחכים לפסק הדין. מונדר בדיר (40), המבוגר מבין שלושת האחים ומי שנחשב למוח המבריק ביותר שמאחורי החבורה, סוגר 29 חודשים בכלא, בעוד שמוזהר (39) ממתין להכרעה בביתו לצד אחיו שאדי (34), שאינו מואשם הפעם. לטענת האחים, הסיבה היחידה שהם עומדים לדין היא בגלל העבר הבעייתי שלהם. “בשבילם, גם אם אגיד שהשמש יוצאת ממזרח הם מחפשים מה העבירה בזה”, אמר מונדר באחד הדיונים בבית המשפט. “אין מה להגיד, אני פה בגלל העבר שלי ולא בגלל שום דבר אחר”

.badir-brothers

מוזהר ושאדי בדיר

“מענישים אותנו בגלל דברים שעשינו לפני 20 שנה, כשהיינו ילדים”, אומר מוזהר. “ברחנו מתחום התקשורת לתחום הדלק ומצאנו שם את אותה התנכלות. גם אם היינו מתעסקים במסטיקים היו מתנכלים לנו. אומרים שיש למונדר מסוכנות, איזו מסוכנות? אפילו תסקיר המבחן המליץ לשחרר אותו. מה אי פעם עשינו שהיווה איום ביטחוני על ישראל? להפך, רק עזרנו לביטחון של ישראל”.

כשאני שואל את מוזהר איך הוא ואחיו תרמו לביטחון המדינה, הוא מזכיר את סיפורו של ההאקר הסעודי שפרץ ב-2013 לשורה של אתרים ושרתים מקומיים, ופרסם מאות אלפי מספרים של כרטיסי אשראי ישראלים. “פנו אלינו גורמים מודיעיניים וביקשו שנעזור”, טוען מוזהר. “הבעיה במדינה הזאת היא שמטפלים בבעיה נקודתית, לא עוקרים אותה מהשורש. שאלנו ‘מה אתם רוצים, שהסעודי יפסיק או שתהיה הגנה לאתרים שלכם?’. אמרו לנו ‘אנחנו רוצים שהסעודי יפסיק’. אז עשינו מה שעשינו, והסעודי הפסיק”.

אתה חושב שאתם מופלים לרעה כי אתם ערבים?

“תשמע, היחס שלנו למדינה מורכב. תמיד אנחנו אומרים שאם היינו נולדים במדינה ערבית, במצרים או בסעודיה, לא היינו יכולים להגיע לכלום. לא היינו יכולים ללמוד מתרבות אחרת שתשפיע עלינו לטובה. אבל יש גם אפליה. העובדה שמונדר עצור כבר כמעט שלוש שנים על תיק צווארון לבן בלי שיש הרשעה, זה מזעזע. תמיד קיבלנו יותר ימי מעצר וסבלנו מגזענות, ללא ספק. תמיד ניסו לתייג אותנו כמחבלים, כפצצת זמן מתקתקת. תמיד אמרו ‘זה לא חתול, זה אריה'”.

אחת החקירות הסבוכות בתולדות משטרת ישראל

כדי להבין אם האחים בדיר הם חתולים או אריות צריך לחזור לתקופה שבה הם היו גורים – שנות השמונים בכפר קאסם. חמולת בדיר אמנם נחשבת היום לחמולה מבוססת היטב, אשר כוללת גם את ראש עיריית כפר קאסם עאדל בדיר ואת כדורגלן העבר וואליד בדיר, אבל אז המצב היה שונה לחלוטין. האחים בדיר נולדו בבית עני מאוד, הוריהם קרובי משפחה, דבר שגרם לעיוורון גנטי. רק אחיהם הבכור, אשרף, רואה. “זאת היתה חברה סגורה, טעונה בהרבה דעות קדומות”, נזכר מוזהר. “ואז אמא שלי הביאה לחברה המטופשת הזאת שלושה ילדים עיוורים. התייחסו אליה כאילו היא עשתה משהו רע, כאילו היא חטאה וקיבלה על זה עונש משמיים”.

האם, חלימה בדיר, התעקשה לשלוח את ילדיה לבית ספר רגיל. הם סבלו בהתחלה מהצקות ומהקנטות מצד שאר התלמידים, אבל בסופו של דבר מצאו את כרטיס הכניסה שלהם לחברה: טלפונים ציבוריים. “כשהייתי בן שבע רק התחילו להתקין טלפונים בכפר”, משחזר מוזהר. “אני זוכר שלא הבנו למה צריך להשתמש באסימון, מה האסימון הזה עושה. מכאן זה התגלגל. המטרה שלנו לא היתה לפרוץ למרכזיות, אלא לפרוץ את הקירות של המגבלה עצמה. להפוך את העיוורון ליתרון”.

התחביב החדש הפך לאובססיה. הטלפונים הציבוריים, ולאחר מכן גם הביתיים והניידים, היו עבור האחים עולם חדש ומופלא שבו שורר שוויון מוחלט בינם לבין אנשים שיכולים לראות, והם רצו לשלוט בעולם הזה. מה שגירה את אזניהם בהתחלה היו הצלילים שהם שמעו ברקע בכל פעם שהם השתמשו בטלפון קווי: מעין צפצופים בתדרים מסוימים שאת הצופן שלהם הם היו נחושים לפענח. עם הזמן הם הבינו שהתדרים האלה משמשים לאיתות פנימי במערכת הטלפוניה, ובאמצעות השמיעה האבסולוטית שלהם הם הצליחו לפצח את שפת הצפצופים, ולהשתמש בה כדי לשדר למרכזיה פקודות משלהם – מה שנקרא “פריקינג”. בסופו של דבר האסימון נפל, והאחים בדיר הבינו איך הם יכולים להשתמש בטלפונים ציבוריים גם בלי אסימונים.

הפריקרים הצעירים שיכללו את היכולות הפיראטיות שלהם לכדי אמנות. הם בילו את רוב זמנם צמודים לשפופרת, בשיחות עם מוקדניות 144 משועממות, פריקרים ממדינות אחרות או סתם עם אנשים אקראיים לחלוטין. באמצעות הקשת רצפים של ספרות הם היו מסוגלים להתנועע בעולם הטלפוניה בחופשיות, לפרוץ למרכזיות, לדלג באקרובטיות בין תיבות קוליות ולחווט מחדש את המערכת לפי רצונם. עד שבסופו של דבר עלו עליהם.

זאת היתה אחת החקירות הסבוכות שידעה משטרת ישראל. החשד הראשוני עלה כשגילו שמישהו פרץ למרכזיה של גלי צה”ל והשתמש בה כדי להוציא שיחות בחינם למדינות בחו”ל, ובעיקר למדינות ערב. החקירה נמשכה שלוש שנים וכללה עשרות שוטרים, מומחים מהארץ ומחו”ל, מכשור מיוחד והאזנות סתר. בסופו של דבר השוטרים הגיעו אל מרכזייה פיראטית בתוך צריף נטוש בשדה ביפו, שממנה הצליחו האחים לקשר בין הלקוחות שלהם לבין יעדים שאליהם חייגו בחו”ל, דרך המרכזיה של גלי צה”ל ומרכזיות אחרות, תוך שהם עושים רווח נקי על כל שיחה. איך האופרציה הזאת עבדה בדיוק? את זה אף אחד לא הצליח להבין. אפילו השופטת סביונה רוטלוי כתבה בהכרעת הדין כי “את פשרם של אותם ספרות וסימנים לא הצליח איש ממומחי התביעה וההגנה לפענח”. אבל מה שבטוח זה שהאחים בדיר הצליחו לגרוף בשיטה הזאת למעלה מ-20 מיליון שקל, לעתים עשרת אלפים ואפילו 20 אלף שקל ביום, וכל זה כשהם היו רק נערים.

כתב האישום שהוגש נגדם מנה 44 אישומים, וגובה על ידי כ-40 אלף מסמכים, 1800 קלטות ו-200 עדים. בין האישומים היו פריצה למרכזיות של גלי צה”ל, בזק, פלאפון וענקיות תקשורת אחרות, חדירה למחשבים, גניבה, הונאת כרטיסי אשראי, הטרדה, סחיטה באיומים, קשירת קשר לביצוע פשע, התחזות לעובדי מדינה ועוד. האחים הוגדרו מיד כסיכון ביטחוני ונאסר עליהם להשתמש בטלפונים בכלא מבלי שסוהר יחייג עבורם. היחס העוין כלפיהם התבטא גם בסיקור התקשורתי של הפרשה. בידיעות אחרונות הכותרת היתה “איך הצליחו שני עיוורים לחדור למערכות הטלפונים של השב”כ והמוסד?”, בעוד שבמעריב ציטטו מקור בכיר שטען כי “החבורה הזו עשתה נזק גדול למדינה”. גם בסיבוב ההוא מונדר שהה 28 חודשים במעצר עד תום ההליכים, בעקבות מסמכים חסויים בהם נטען כי האחים מסוגלים לשבש את פעולת הרמזורים בישראל ולשנות את לוח הטיסות בנתב”ג.

בסופו של דבר הסעיפים שנקשרו בשב”כ ובמוסד לא הופיעו בהכרעת הדין, והפאניקה התגלתה כמוגזמת. השופטת גזרה על שאדי שלושה חודשי עבודות שירות ועל מוזהר שישה חודשי עבודות שירות וקנס של 25 אלף שקל. מונדר קיבל את הענש הכבד ביותר: קנס של 75 אלף ₪ ו-5 שנות מאסר בפועל, מתוכן קיזזו את המעצר שכבר ריצה. מאוחר יותר, בערעור לעליון, הוא זכה להקלה בעונש ושוחרר מיידית. בהכרעת הדין תהתה השופטת רוטלוי, ״האם זהו סיפורם של שלושה אחים, ערבים מכפר קאסם, שהגורל התאכזר להם בהטילו עליהם גזירת חשיכה מוחלטת מאז לידתם, ואשר מתוך שאיפה להוכיח לעולם את כישוריהם יוצאי הדופן עסקו במשך שנים בטווח רחב של עבירות שחלקן נחשבו על ידם כמעשי קונדס והתרברבות וחלקן היו עבירות מרמה? או שמא זהו סיפורים של שלושה אחים עיוורים מלידה שהעדיפו להפנות את יכולותיהם המופלאות בתחומים רבים לתחום הפלילי תוך שהם הולכים ונגררים אחר האח הדומיננטי לאפיקים הלא נורמטיביים, והכל מתוך בצע כסף?”. אריות או חתולים?

בלי כלבי נחיה, בלי מקלות

אני פוגש את שאדי ומוזהר בביתם שבכפר קאסם, בית מרשים אבל לא מנקר עיניים. האח הבכור, אשרף, גר בבית נוסף בכפר. הדבר שהכי בולט במפגש הראשון, מעבר לעברית המדויקת, הוא שאין להם כלבי נחיה והם לא משתמשים במקלות. “אם אתה גדל בלי זה אתה מסתדר בלי זה”, מסביר שאדי. “זאת לא מיומנות שאתה יכול לרכוש אחר כך. אתה צריך לפתח את היכולות שלך ולסמוך על עצמך, זה סוג של ביטחון. זה לא פשוט, במיוחד במקום כמו כפר קאסם שאין בו שום הנגשה לעיוורים, אבל אנחנו כבר רגילים לזה”.

אנחנו מתיישבים בסלון, וארבעת ילדיו הקטנים של מוזהר ניגשים להציג את עצמם. “הילדים שלי הם פיצוי מאלוהים”, אומר מוזהר וממשש את הסיגריה משני קצותיה לפני שהוא תוחב אותה לפיו. “התכוננתי כבר לילדים עיוורים, הייתי מוכן לזה נפשית, אבל בסוף הם יצאו רואים. זאת המתנה הכי גדולה שיכולתי לקבל”.

Leave a Reply


Scroll Up