הדמוקרטיה וה”אלקטורל קולג'” \ בן אלידע

January 8, 2019 8:16 pm0 commentsViews: 4

בחינה מדוקדקת של השינוי הדמוגרפי באמריקה במאה העשרים, מורה בבירור עד כמה השיטה הפוליטית האמריקאית מעוותת ואיננה משקפת את רצון הרוב, ואיך זה יתכן שמועמד כמו טראמפ מסוגל לזכות בבחירות לנשיאות, עם סיכוי יותר מסביר להבחר לקדנציה שניה

 אלה התומכים בשיטת ה”אלקטורל קולג'” טוענים שהשיטה מאפשרת את בחירת הנשיא, תוך סינון וביטול קולם של הבוחרים הנבערים וחסרי ההבנה, והיא מאזנת בין המדינות המאוכלסות יותר למאוכלסות פחות. יש מי שההסברים האלה מספקים את דעתם והם מוכנים לקבל את השיטה כפי שהיא. מעטים אבל יודעים ששרשי השיטה הזאת נטועים בתקופה שבה העבדות הייתה חלק מהמציאות האמריקאית, ובמיוחד במדינות הדרומיות, בהן גזענות ואי ההתחשבות בשכבות החלשות בחברה, הייתה נטועה בתרבות ובחיי היום יום. כתוצאה מהלך הרוח הזה, לא היה שום מקום להתחשבות בקול חסרי ההשכלה, המיעוטים, הנשים, האנשים ה”פשוטים” ובוודאי שלא העבדים השחורים. החוקים שנחקקו עם הזמן במטרה למסד את זכותם של כל אלה להצביע, נתקלו בהתנגדות עיקשת של אלה שראו את עצמם כבעלי החזקה על זכות הבחירה – הגברים הלבנים העשירים

בועידת החוקה של שנת 1787 בפילדלפיה, אותה ועידה שהולידה את הצטרפות המדינות הדרומיות לאיחוד, חששו הנציגים של המדינות הדרומיות שכחברים באיחוד הזה, הם יאבדו את כוחם הפוליטי מול כוח המדינות הצפוניות \ מערביות המאוכלסות יותר. המשא ומתן הוליד פשרה שכונתה אז: “פשרת שלש החמישיות”. על פי הפשרה הזאת, כל עבד יחשב כשלש חמישיות של אדם, ויקנה לבעליו כח הצבעה בהתאם. לדוגמא, אדם שיש לו מאה עבדים, יהיה זכאי שקולו בהצבעה יחשב כקול אחד (קולו האישי), ועוד ששים פעמים שהם שלש חמישיות ממספר עבדיו. הוה אומר, אדם שיש לו 100 עבדים, זכאי להצביא ששים ואחת פעמים. השיטה הזאת הייתה אמורה “להשוות” את מספר בעלי זכות ההצבעה במדינות הדרומיות, למספר בעלי זכות הבחירה ביתר מדינות האיחוד

פשרה אחרת הבטיחה לכל מדינה מספר אלקטורים שווה למספר חברי הקונגרס שהיא שולחת. (המספר הזה משתנה בכל 10 שנים על פי הגידול או הצמצום באוכלוסייתה של המדינה). המספר הכולל אבל לא יעלה על 538 כשמחוז קולומביה (שלא נחשבת למדינה) יכול לשלוח שלשה נציגים. במילים אחרות, תבנית הקונגרס והסנט יהוו בעצם כניעה מעשית – טכנית על פי דרישת המדינות המצטרפות

החדשות, ולא על ידי החוקה שבתוקף. למעשה שתי הפשרות האלה היוו תנאי בלתי חוזר להצטרפות מדינות הדרום. הסכמת המדינות הותיקות העניקה למדינות הדרום מספר נציגים גדול בשליש ממשקלם האמתי באוכלוסיית ארה”ב

לאחר זמן, בוטל הסדר ה”שלש חמישיות”, בעוד הסדר האלקטורל קולג’ נותר בעינו ואפשר למפלגה שזוכה בקול אחד יותר מיריבותיה, לקבל את השליטה על כל נציגי המדינה כולה. עד כמה השיטה הזאת מעוותת וחסרת הגיון ניתן להבין ממצב תיאורתי שלפיו מפלגה אחת זוכה ב36% מהקולות, בעוד יריבתה זוכה ב 37% מהקולות ביום הבחירות. למעשה אף אחת מהמפלגות לא משיגה את קולות רוב הציבור. אבל זאת שזוכה ב 37% תהיה זו שמחליטה עבור הציבור האמריקאי כולו מי יהיה הנשיא הבא של ארה”ב, ולא משנה מי מבין המועמדים שעמדו לבחירה קבל את קולות רוב הבוחרים בבחירות הכלליות, (הרוב הפופולארי). תתארו לעצמכם מצב שבו מושב קידרון היה מקבל את אותו מספר הנציגים שמקבלת ירושלים, ושהנציגים האלה הם אלה שבוחרים מי יהיה ראש ממשלת ישראל. ברור לי שאף אחד מהקוראים המצדדים בשיטה האמריקאית, לא היה מסכים למצב שכזה בישראל. אבל באמריקה זהו ההליך החוקי, וכל עוד הוא לא ישונה, העיוות הזה של הדמוקרטיה ימשיך להתקיים

במהלך המאה העשרים במיוחד, בעקבות משברים כלכליים וחיפוש הזדמנויות תעסוקה, עזבו מליוני אמריקאים את האזורים המרוחקים לטובת מגורים בערים הגדולות ומיליוני שחורים נטשו את מדינות הדרום. על פי סקר האוכלוסין האמריקאי (הסנסוס), עם פרוץ המאה הקודמת, חיו 90 אחוז מהשחורים באמריקה במחוזות כפריים מרוחקים במדינות הדרומיות. בשנת 1970, ירד מספרם ב 50%. המחצית השנייה של השחורים נהרה למקומות ולמדינות שבהם היא יכלה לנצל בצורה הטובה ביותר את הזכויות האזרחיות שהוקנו לה בחוק, בעוד שמדינות הדרום דבקו במסורת הישנה של דיכוי השחורים, ולא שתפו פעולה עם החוקים  החדשים. הרוב המוחלט של השחורים שעזב את מדינות הדרום, עבר לערים הגדולות במדינות היותר”ליברליות” בצפונה ובמערבה של אמריקה

מבט מקרוב בשינוי הדמוגרפי הזה במהלך המאה העשרים, מגלה עד כמה הממשל האמריקאי אינו משקף את רצון הבוחר. בדומה להגירה השחורה המסיבית, גם האינדיאנים החלו לעזוב את השמורות שלהם ולזוז לכיוון הערים הגדולות, וכך גם אמריקאים ממוצא אסייתי, שרבים מהם אבדו את אדמותיהם ואת רכושם כתוצאה מפעולות הממשל נגדם במהלך מלחמת העולם השנייה. חוואים אמריקאיים ממוצא היספאני התקשו לשמור אל אדמתם בעקבות קשיים בקבלת אשראי בנקאי, נאלצו לנטוש את רכושם ועברו מחוסר ברירה לערים הגדולות בהמוניהם. הנטישה המסיבית של המיעוטים למיניהם את האזורים המרוחקים הייתה אמורה להקטין את האוכלוסיה, ועמה את הכח הפוליטי של המדינות שננטשו, על ידי הקטנת מספר הנציגים שהן יכלו לשלוח לועידה שבוחרת את הנשיא. בפועל זה לא קרה, והמדינות שכמעט התרוקנו

מבוחרים, ושבהן נותרו כמעט רק לבנים מבוססים ועשירים, הפכו, על פי מה שקובעת החוקה,לגורם המכריע בתהליך בחירת הנשיא. במקור, רעיון האלקטורל קולג’ נועד כדי להאדיר את כוח הלבנים המעטים שחיו במדינות המרוחקות ושהיו בעלי זכות הבחירה היחידים במקומותיהם, ולהשוות אותו לכוח של האזורים היותר מאוכלסים – ליברליים. למעשה לא השתנה הרבה. השיטה נותנת גם היום יתרון משמעותי לבוחר הלבן במדינות הקטנות והמרוחקות, תוך שהוא מצמצם עד מבטל את הכוח האלקטוראלי של המיעוטים שחיים בארצות הגדולות והעשירות

88% מקבוצת האוכלוסיה השחורה מצביעים עבור מועמדים דמוקרטיים. 66% מהאוכלוסיה ההיספאנית, מצביעים עבור מועמדים דמוקרטיים וכך גם 65% מבוחרים האסייתיים. כל אלה מצביעים באזורים שמקבלים פחות נציגים לועידה הבוחרת, מאלה שמצביעים באזורים המרוחקים. כדי לאזן את העיוות הזה, יש צורך בלמעלה מ 50% יותר בוחרים שיבחרו עבור מפלגה מסויימת, כדי שמספר האלקטורים שמדינתם תקבל יאפשר לה לשלוח לועידה מספר אלקטורים שיעלה על זה של המדינות המרוחקות. במילים אחרות, קולו של בוחר במדינה מאוכלסת, שווה לקצת יותר ממחצית מקולו של בוחר במדינה מרוחקת. זאת איננה דמוקרטיה. בהליך דמוקרטי נורמלי, לכל הבוחרים צריך להיות קול שווה

המספרים שהוצגו עד כאן לא מבטאים את מלוא העיוות. בבחירות האחרונות במדינת וויומינג  כל 185,875 קולות, היו שווים לנציג אחד (אלקטור אחד). בקליפורניה, היה צורך ב 677,344 קולות כדי ליצר אלקטור אחד. זה אומר שאם תושב וויומינג עבר לגור בקליפורניה, הוא אבד עם המעבר כמעט 70% מכוחו האלקטוראלי בבחירות לנשיאות

מצדדי השיטה טוענים שהילארי קלינטון הפסידה את הבחירות לטראמפ משום שהיא נכשלה בלהביא אל הקלפיות את כל בוחריו של אובמה. אבל הילארי לא הפסידה בגלל שהיא אבדה כמה בוחרים שהצביעו בעבר לאובמה, היא הפסידה בגלל שכמות בוחרים מזערית – כ 70,000 בסך הכל, במדינות הקטנות והמרוחקות, העדיפו לנסות משהו חדש. בסך הכל הרי הצביעו עבורה כמעט 4 מיליון בוחרים יותר מאלה שהצביעו עבור טראמפ

כל זה מורה לכיוון אחד: אם השיטה לא תשתנה, (והיא לא), לטראמפ יש יותר מ 50% סיכוי להבחר לתקופת כהונה שניה

הסיכוי לתיקון העיוות במסגרת השיטה הקיימת מגיע משני מקומות: האחד, ירידה טבעית במספר הבוחרים הלבנים בארצות שבהן הם כרגע הרוב המוחלט יחד עם שינויים בתפיסת החיים של הצעירים הלבנים שם. והשני, עליית כוח המיעוטים במדינות ה”לבנות”, שעל פי התחזית יגיעו למעמד של רוב תוך 10 שנים.

הרפובליקנים מכירים את המספרים בדיוק כמוני, וזאת היא אולי הסיבה האמתית שהם מניפים בעוז נחרץ את דגל ההתנגדות להגירה. הם יודעים הרפובליקנים, שהמהגרים נוטים להצביע עבור המפלגה הדמוקרטית, ומבחינתם, אין אסון יותר גדול מזה. כל היתר זה לא יותר ממסע של יחסי ציבור שנועד להצדיק את הצעדים הדרסטיים שהרפובליקנים נוקטים בהם כדי למנוע הגעת והצטרפות בוחרים דמוקרטיים פוטנציאליים לאמריקה.

Leave a Reply


Scroll Up