התרמית הגדולה של חוק הקיצוץ במיסים 2017 \ בן אלידע

January 2, 2020 11:32 pm1 commentViews: 21

 

 

גולת הכותרת של תקופת הנשיאות שלו, כך מתגאה הנשיא, הינה חוק הקיצוץ במיסים 2017, שהעניק למשלמי המיסים את הקיצוץ הגדול ביותר ב 30 השנים האחרונות כלשחברות הגדולות התאפשר לחסוך סכומי עתק מתשלומי המס שלהם. החיסכון הזה היה אמור לפנות הון למטרות יצירת מקומות עבודה חדשים בתחומי ארה”ב, ולהקטין את הכדאיות והסיכון של הסתרת הכנסות במקלטי מס מחוץ לארה”ב

מנהלים בכירים, משקיעים גדולים כמו גם עשירי אמריקה, היללו את החוק בטענה שלא צריך לבחון אותו כחוק שאמור לשפר את מצבם הכספי בלבד, אלא גם כחוק שישפר משמעותית את הכלכלה האמריקאית… אילו רק

חברות הענק רצו עוד ומיד אחרי שטראמפ חתם על החוק, החל הממשל לשפץ אותו למה שהפך ל”טורבו” שנועד להגדלת רווחי החברות הנ”ל ובעלי המניות שלהן – הרבה יותר ממה שהחוק המקורי התכוון. “עיגולי הפינות” האלה בחוק, אפשרו לאותן חברות להקטין את תשלומי המס שלהן במידה ניכרת, ולעתים אפילו לפטור אותן כלילי מתשלום מיסים, מה שגרר פיחות בהכנסות הממשל ממיסים בשיעור של מאות ביליוני דולרים. הגרעון התקציבי מאז חתימת החוק גדל בלמעלה מ 50% ובשנת 2020 הוא צפוי להגיע לטריליון דולר

מטבעם, חוקים כמו חוק הקיצוץ במיסים 2017, עוברים לאחר שנחתמו מקצה התאמות, שיפוצים והתאמת כללים, מצד גורמי הממשל המעורבים בישומו. תהליך כתיבת הכללים האלה נעשה מחוץ לעיני הציבור וללא ידיעתו, והם אלה שקובעים בסופו של יום מי בעצם ירוויח יותר מהחוק החדש, מי פחות, מי בכלל לא ומי יפסיד כתוצאה מישום החוק

כבר בתחילת 2018, החלו לוביסטים מטעם חברות הענק במתקפה חזיתית על בכירים במשרד האוצר האמריקאי, בדרישה לקבלת הטבות במסגרת רשימה של “יוצאים מן הכלל”. הכוונה של אותם לוביסטים הייתה פשוטה ביותר: לשחרר את החברות אותן הם מייצגים מחלקים בחוק שיכלו לגרום להם לשלם יותר מסים ממה ששולחיהן היו מעוננינות לשלם. על פי דיווח של פקידים בכירים באוצר, הצונאמי של הלוביסטים היה כל כך עוצמתי, עד שנוכחותם לא אפשרה למשרד האוצר לתפקד

הלוביסטים מיקדו את מאמצי השכנוע שלהם בשני סעיפים עיקריים שהדירו שני סוגי מיסים חדשים שהיו אמורים להכניס לקופת האוצר מאות ביליונים של דולרים מחברות שהצליחו על פי החוק הישן, להמנע כליל מתשלומי מיסים בטענה שרווחיהן הושגו מחוץ לגבולות ארה”ב

ה”בליץ”, כפי שכינו את מתקפת הלוביסטים פקידי האוצר, הגיע מכל חברות הענק האמריקאיות שרוב עסקיהן מתנהלים ברחבי העולם כמו: אנסור – בוש, קרדןא דוויס, ג’נרל אלקטריק, יונייטד טכנולוג’יס, ברקלייס, קוקה – קולה, בנק אוף אמריקה, יו.בי.אס., אי.בי.אם., קרפט היינס, קימברלי – קלרק, חברות החדשות, צ’אב, קונוקופיליפס, אייג’.אס.בי.סי., ואמריקן איטרנשיונל גרופ

החוק עצמו הוגש לקונגרס בחיפזון רב והניסוח שלו לא היה חד משמעי בהרבה מסעיפיו, מה שאפשר לפקידי האוצר הרבה מקום לפרשנות משלהם. העובדה הזאת פתחה פתח גדול מאוד עבור הלוביסטים, והם ניצלו אותו לטובת החברות ששלחו אותם עד הסוף, ובהצלחה, (מבחינתם כמובן), מרשימה

באמצעות סידרה של כללים מעורפלים, הצליחו פקידי האוצר לגלף סידרה של יוצאים מן הכלל לחוק החדש, שקבעו שכל החברות המוזכרות למעלה, כמו גם הרבה חברות ענק זרות הפועלות בארה”ב ומחוצה לה, יחוייבו בסכומים מזעריים, או שיהיו פטורת כליל מתשלום מיסים לאוצר האמריקאי – מרווחים שהושגו מחוץ לגבולות ארה”ב

“האוצר בזז את החוק החדש”, אומר ברט וולס, פרופסור לחוקי המיסים באוניברסיטה של יוסטון – טקסס וממשיך, “מי שיהנה באופן לא פרופורצינאלי ממנו – יהיו האנשים העשירים ביותר בעולם. זאת היא הדוגמא האחרונה שלפיה הרפובליקנים מאפשרים לעשירים להתעשר עוד יותר. אפילו חוק שהיה אמור במקורו לשפר את מצבם של השכבות החלשות בחברה, משמש למימון הפרוייקטים של חברות הענק – ולאלה המחוברים בטבור לממשל טראמפ”

“החברות לא קיבלו את כל מה שהם רצו”, מגן דובר האוצר בראיין מורגנסטרן על הבוסים שלו: “לאף משלם מיסים או קבוצת לחץ, לא הייתה כל השפעה על הכללים באף רגע אחד בתהליך”, הוא אומר רשמית

מאז לידתו של חוק מס ההכנסה הפדרלי בשנת 1913, מחפשות החברות הגדולות דרכים שיאפשרו להן להמנע מתשלום מיסים – (וקרוב לוודאי שעל הרקע הזה טראמפ מסרב לחשוף את דוחות המס שלו). בשלהי שנות ה 90, לקראת תום כהונתו של הנשיא קלינטון שהכביד את מיסיו על ההון והביא ליצירת יתרה חיובית במאזן הכספי של האוצר בפעם הראשונה בהיסטוריה, שדרגו חברות הענק את מאמציהן כדי להוכיח שהרווחים של עשרות טריליוני הדולרים שהן הרוויחו, נעשו מחוץ לגבולות ארה”ב, במדינות בהן המסים נמוכים או לא קיימים כלל כמו לוקסנבורג, ברמודה ואירלאנד.

גוגל, אפל, סיסקו, פפייזר, מרק, קוקה-קולה, פייסבוק ועוד הרבה אחרות, אמצו טכניקות יצירתיות אפשרו להן לשלם פחות מ 35% מס, שהם בעצם המס המוטל על חברות באמריקה – מס שבוטל בסופו של דבר על ידי חוק המיסים של טראמפ 2017

 

ממשל אובמה ומחוקקים משני הצדדים, ניסו בעבר להלחם בתופעה, אבל לא הצליחו להשיג רוב בקונגרס הרפובליקני לחקיקה מתאימה בנושא

כשטראמפ הצליח סוף סוף, בסיוע הרוב הרפובליקני שלו בקונגרס להעמיד על רגליו חוק שיתן פתרון לבעיה, הוא מכר אותו לציבור כחוק שיעניק לחברות את הקיצוץ במיסים שאליו הן חותרות כל השנים מצד אחד, אבל מצד שני הוא יבטל את המוטיבציה והמאמץ של החברות להתחמק מתשלומי מס ומהעברת עיסקיהן אל מחוץ למדינה

“המצב לפיו למעשה כדאי לחברות להעביר את עיסקיהן אל מחוץ לארה”ב ולשמור על רווחיהן שם, הינו חסר כל הגיון”, אמר הסנטור הרפובליקני רוב פורטמן מאוהיו על רצפת הסנט ערב ההצבעה על החוק החדש

הרפובליקנים שנכשלו והובכו כליל במאמץ הגדול של טראמפ להפיל את אובמהקייר בשנת כהונתו הראשונה, הרגישו חייבים להשיג חקיקה משמעותית אחרת. חוק הקיצוץ במיסים היה אמור להיות נקודת המשען שלה הם היו זקוקים כדי להציג הישג כלשהו לקראת בחירות האמצע של 2018, והם מיהרו להביא חוק כזה לפני הקונגרס

בדרך לאישור החוק, שבמהותו זקוק לרוב של 60 מתוך 100 חברי הסנט, (חוק הפיליבסטר), השתמשו הרפובליקנים בתרגיל פוליטי ובמקום לכנות את החוק בשמו, הם קראו לו “חוק התאמת התקציב”. חוק שכזה יכול לעבור ברוב רגיל, שבו כמובן החזיקו הרפובליקנים ביד חזקה. כדי שהחוק תחת הכינוי החדש יוכל לעבור ברוב רגיל, הסכום בכולל שלו אמור להיות מתחת ל 1.5 טריליון דולר במהלך 10 השנים שיעברו החל מרגע החקיקה. החוק המוצע דיבר על 5.5 טריליון דולר. אז מה עושים? התכנסו חחכמי הרפובליקנים וישבו 7 ימים ו7 לילות ומצאו פתרון: “הזזת כספים”

“הרעיון המקורי אומר שכדי להעלות את הגביה יש צורך לבטל הכרה בהוצאות, והצגת מיסים חדשים”, אמרו החכמים הרפובליקנים. שני חוקי המס החדשים התייחסו לחברות בינלאומיות והמחוקקים העניקו להם את הכינויים: ביט וגילטי, שטשטשו את מהותם המסובכת

לא ניכנס כאן למעי החוקים הנ”ל, אבל נציין שכדי לצמצם את המספרים, קבעו החכמים שהחברות הזרות ישלמו רק 10% מס, (במקום 35% בחוק המקורי). החברות הרשומות בארצות המעניקות מקלטי מס, שגם הן היו אמורות לשלם 35% על רווחיהן בארה”ב, זכו גם הן להקלה גדולה ולמרות הנאמר בחוק, התקנות החדשות יאפשרו להן לשלם רק 10.5% בלבד

השינויים האלה הורידו את הסכום הכולל של ההכנסות אל מתחת ה 1.5 טריליון, וניתן היה לעקוף את התנגדויות הדמוקרטים ולהשיג רוב רגיל לחוק שכוונתו המקורית הייתה אולי נכונה, אבל מה שנשאר מהכוונה הזאת היה רק השם. זה אבל כל מה

 

שהנשיא היה זקוק לו כדי לחתום על החוק בחגיגיות רבה ולקרוא לו “חוק הקיצוץ במיסים”, כשהוא מעביר את מרכז הכובד של שיחת המכירה שלו ומעניק לאיש הקטן את האשליה שהוא הולך לשלם פחות מיסים. מי שניסה להתריע בפני הציבור שאין תוכו של החוק כברו, זכה לקיתונות של שופכין מפיו מפיק ה”מרגליות”, של טראמפ לקול תרועות אוהדיו, כי האמת הרי לא משנה כלום, מה שחשוב זאת רק מראית העין

ניתן להמשיך ולספר על מה שעבר על החוק מאז שהוא נחתם על ידי הנשיא. אבל בשורה התחתונה התברר למיליוני שכירים שהחוק הזה לא קידם אותם לשום מקום ואולי אפילו הרע את מצבם, בעוד שמעסיקיהם צוחקים כל הדרך את הבנק

שנתיים לאחר הפעלת החוק ניתן להבחין בבירור בתוצאותיו. החברות ממשיכות להעביר מאות מיליארדי דולרים מרווחיהן למקלטי מס, ומבטיחים לעצמם שסכומי העתק שהם מרוויחים ישארו מחוץ להישג היד הארוכה של מס ההכנסה האמריקאי

ממשלת ארה”ב גובה עשרות מיליארדים פחות של הכנסות ממסי החברות ממה שהחוק של טראמפ והרפובליקנים שלו חזו בעת שהם הגו את החוק

אם זה לא מספיק, אז מתברר שגם המטרה להחזיר את החברות לאמריקה לא הושגה והחברות המעטות שעדיין מייצרות כאן, תובעות עכשיו מהממשל הקלות משלהן, בתוקף העובדה שהן מספקות מקומות עבודה לעובדים אמריקאיים. “אם לא נקבל את ההקלות שאנחנו דורשים”, אומר קריס ד. טראנק, סמנכ”ל הכספים של אואנס קורנינג – חברה המייצרת רעפים חומרי בידוד לגגות, “נעביר את הפעילות שלנו לדרום אמריקה”. גם חברת הטקסטיל היינס לא מרוצה מהמצב ובמכתב שהגיע אל שר האוצר מנוצ’ין חתום על ידי סגן נשיא היינס בראיינט פרוויס היא מאיימת ש”…יכולת החברות האמריקאיות להתחרות בשוק העולמי מעמידה בספק את יכולתן להמשיך ולייצר בתחומי ארה”ב”. בהמשך מכתבו – שהגיע לתקשורת, הוא מאיים שבמידה והחוק לא יותאם לצרכי החברות האמריקאיות, היינס תעבור ליצר מחוץ לגבולות אמריקה

טראמפ ימשיך כמובן לבשר בצהלה לתומכיו הנבערים על הצלחותיו הכלכליות ה”מזהירות” וקרוב לוודאי שגם יצליח לשכנע אותם כמה שטוב להם. אולי באמת עדיף להם לא לדעת, ולהמשיך לחיות בגן העדן של השוטים בו הם חיים

 

 

 

 

 

 

 

Leave a Reply


Scroll Up