זה לא קפיטליזם, זה שוד לאור היום \ ש. קוצר

March 28, 2019 2:47 pm0 commentsViews: 5

פעם הייתה לי חנות חמרי בנין מצליחה ברמת גן. פעם או פעמיים בשבוע הייתי נוסע לדרום תל אביב לחדש את המלאים. עבדתי עם כמה יצרנים וכמה סיטונאים וקניתי מהם סחורה על בסיס קבוע. עם השנים התפתחה ביני לבין הספקים שלי מערכת יחסים אישיים ועם אחדים מהם אפילו חברות. גם ביני לבין אנשי עסקים כמותי נוצרו קשרים, ולמרות שהיינו מתחרים, לא הייה ביננו דם רע אף פעם, יותר מזה, לא פעם עזרנו זה לזה כשהיה צורך

שנים הכל זרם למישרין, עד שיום אחד פגשתי אצל אחד הסיטונאים, מהספקים שלי, לקוח קבוע, שנהג לבצע את הקניות שלו בחנותי. כשהסיטונאי הבחין בי, הוא החוויר וכמעט התעלף. הוא ידע שברגע שהבנתי שהוא מוכר לקונים פרטיים, לא אקנה ממנו יותר סחורה לעולם, ורבים מבעלי החנויות האחרים, לא יעשה אתו יותר עסקים. “אתה לא יכול להתחרות בלקוחות שלך”, היה כלל ברזל בלתי כתוב בחיי המסחר של ישראל של שנות השבעים

לא אמרתי מילה. פשוט הסתובבתי והלכתי לקנות את הדרוש לי במקום אחר. בערב התקשרתי לכמה ממכרי בעלי החנויות, וסיפרתי להם את הסיפור. עד מהרה החליטו רוב בעלי החנויות בגוש דן, להפסיק לעשות עסקים עם אותו סיטונאי

בימינו אלה ירד קרנן של החנויות הקטנות, כאלה שמכונות כאן “ממ אנד פפס סטורס”. מרכז הכבד הקמעונאי עבר לשוק המקוון כמו אמזון, וענקי מדיה אחרים

לכאורה זה נהדר. אין יותר צורך לחפש חניה, לרוץ לחנויות ולהצטופף בתורים לקופות, אפשר להחזיר סחורה בקלות, ואפשר לפנות זמן לדברים יותר חשובים

אבל אליה וקוץ גדול בה: השיטה המודרנית גוזלת את פרנסתן של מיליוני עסקים ועובדים באמריקה, ומרכזת את כח הקניה והרווח בידי מספר קטן של אנשים וארגונים ששולטים למעשה על השוק

מה שקורה היום בגדול, זה בדיוק מה שקרה לי בשנות השבעים בקטן. בעלי ההון עוקפים את הלקוחות שלהם, ופונים ישירות אל הלקוח הסופי

איך זה עובד? תארו לעצמכם למשל שחברת הרכבות שמובילה סחורות של לקוח מסויים, מגלה שהלקוח הזה עושה רווחים מצויינים והיא מחליטה לפתוח עסק מתחרה. חברת

הרכבות מעדיפה להוביל את הסחורה שלה ומייקרת, אם לא מבטלת את הובלת את סחורותיו של הלקוח הקבוע, ובכך כמובן גורמת לו להתמוטטות

או תארו לעצמכם שבעלי המול המצליח, מזהים שעסקים מסויימים במול שלהם עובדים מצוין, ושיש ביקוש גדול לסחורה או לשירות שהן מציעות, והם מחליטים לפתוח בשכנות לאותן חנויות עסקים זהים משלהם, תוך כדי העלאת דמי השכירות של השוכרים

או תארו לעצמכם שאמזון מזהה באמצעות הלוגריתם החכם שלה, שחנות חומרי הבנין המקוונת שלי שמתארחת באמזון, ומשלמת להם “דמי שכירות” ואחוזים מהמכירות, מצליחה מאוד, והנהלת אמזון מחליטה שזה עסק מצויין, פותחת חנות מקוונת לחומרי בניין ומציבה אותה בעשרת המקומות הראשונים במנוע החיפוש של אמזון, כשהיא מורידה את החנות שלי למקום ה 11

זה בדיוק מה שעושות אמזון, גוגל, ופייסבוק אינסטאגרם וכל יתר שלוחות המדיה החברתית

זאת כבר איננה תחרות חפשית, זאת למעשה פגיעה בתחרות החופשית, מאחר והיא מקטינה ולמעשה מבטלת כליל כל תחרות! מי שעוד מנסה לצייץ בקול ענות חלושה ש”זהו הקפיטליזם”, פשוט לא מבין קפיטליזם מה הוא

בלי להכנס להגדרות אקדמיות, ה”קפיטליזם”, לפני כל דבר אחר, מקדם בברכה תחרות חפשית במשק. בשום מקום אבל לא נאמר שבתחרות הזאת אין כללים ואין חוקים כתובים ולא כתובים. אני לא יכול להעלות על דעתי שהוגי רעיון ה”שוק החופשי”, התעלמו מאלמנט יסודי בחיי החברה האנושית – הגינות. הגינות לא זקוקה לחוקים ולתקנות, כל אדם מן הישוב יודע מה זאת הגינות, חוץ כמובן מבעלי מאמזון, גוגל, פייסבוק ודומיהם שאותם לא מעניין שום דבר חוץ מכסף

נכון, הענקים האלה מספקים מקומות עבודה בשפע – חלק מהם, בעיקר בתחום הקימעונאי, בשכר ירוד וללא תנאים סוציאליים, אבל אילו מחר הם היו נמחקים מהמפה, כל העובדים האלה היו מוצאים תעסוקה בעסקים יותר קטנים שמספקים את אותם סוגי השירות, ואולי אפילו בתנאים משופרים

כמה מחוקקים דמוקרטים כבר מדברים על שבירת הכוח של הענקים, ופיצולם לעסקים

יותר קטנים. אליזבט ווארן, אחת מ 15 המועמדים שכבר רצים לבחירות למועמדות לנשיאות מטעם המפלגה הדמוקרטית, הפכה את הנושא לאחד העוגנים המרכזיים של הקמפיין שלה

אני, שכל חיי הייתי איש עסקים שחי על רווחיו, תוך שמירה על הוגנות כלפי הלקוח ועל כללי אתיקה ברורים בכל הנוגע לתחרות הוגנת, מוצא את עצמי פתאום בשלב מאוחר בחיי, משנה כיוון. אני רוצה לראות יותר חקיקה ויותר תקנות, שיאפשרו לקפיטליזם, בו אני מאמין בכל מאודי, להתנהל באווירה הוגנת, שיש בה סיכוי שווה לכולם, ולא לשרת קבוצה מצטמצמת והולכת של ענקים שמכלים כל חלקה טובה בסביבתם. מה שיש לנו עכשיו זה לא קפיטליזם, זהו שוד לאור היום

לא עוד הנפילים מ”מרד הנפילים” של איין ראנד. אם נניח ל”נפילים” האלה להמשיך לעשות ככל העולה על רוחם, יגיע רגע שבו קבוצה קטנטנה של אנשים תשלוט על כל ההון והמשאבים, תהפוך את כולנו לעבדים, ותבטל סופית את הדמוקרטיה

אמא שלי לימדה אותי שהסוד לחיים הטובים זה “מודריישן”, (אין מילה מדוייקת בעברית שמבטאת את הרעיון. המילה “מתינות” היא הכי קרובה אבל היא לא ממש). אסור להיות קיצוני בשום דבר, ועכשיו אני מבין שאפשר להיות קפיטליסט מתון, בלי להפוך לסוציאליסט, והדיבור הדמוקרטי, נשמע לי פתאום הדיבור הנכון, סופרייז, סופרייז

Leave a Reply


Scroll Up