כמה זה 27%? – לגזור ולשמור \ יואל ישראלי

December 27, 2019 9:10 pm0 commentsViews: 33

אף על פי שידוע היטב למי ניתנה הנבואה, אני מוציא את עצמי מהקטגוריה הזאת פשוט בגלל שאין לי כל כוונה לנבא. במקום נבואה אני מציע תחזית המבוססת על ניתוח מידע קיים, והערכה שקולה שלו, שאיננה מתבססת על השקפה חד צדדית חסרת פניות

בקרב על ראשות הליכוד ניצח נתניהו ניצחון ברור שמדגים מעל ומעבר לכל ספק שרוב בוחרי הליכוד – כ 72%, דבקים במנהיגותו

בואו ונבדוק מה היא המשמעות האמיתית של המספרים, במידה וניתן לראות בהם מדגם מייצג של נטיות בוחרי הליכוד.

אם מדובר על המשמעות הפנימית של תוצאות הבחירות האלה למפלגת הליכוד, הרי כפי שכבר אמרתי – נתניהו חזר וביסס את מעמדו כמנהיג ללא כל תחרות. אבל אם מדובר על השלכת הניצחון הזה על מספר המנדטים של הליכוד בבחירות הבאות, הרי שכאן 27 האחוזים של סער, משחקים פתאום תפקיד מרכזי, אם לא קריטי מבחינתו של הליכוד. מה ש ה מספר 27 אומר זה שקרוב מאוד לשלילש מבוחרי הליכוד לא רוצים במנהיגותו של נתניהו

עם הוודע תוצאות הבחירות מיהר סער להכריז על התייצבות מחנהו מאחורי מנהיגותו של ביבי. אבל האם באמת הוא מדבר בשם כל אותו הכמעט שליש ליכודניקים? ספק גדול

זה לא סוד שיש לא מעט בוחרי ליכוד שמסתייגים היום מנתניהו מסיבות כאלה או אחרות ולא רואים בו את מנהיגם. חלק מהם יישר קו בבחירות הקרובות מחוסר ברירה או מכח ההתמדה, וימשיך להצביע ליכוד. אבל חלק קטן, בואו נאמר שליש מבוחרי סער, שזה בערך 10% מבוחרי הליכוד, יחליט להמנע מהצבעה כליל, או לתת את קולו למלגה אחרת כלשהי. בהנחה שאחוז ההצבעה בבחירות המתקרבות יהיה זהה לזה של הבחירות האחרונות, אם 10% מאלה שבחרו ליכוד לא יחזרו על דפוס הצבעתם, הרי שזה אומר אובדן של 10% לפחות מהמנדטים של הליכוד בבחירות הבאות

על פניו נראה, וכאן אני מעז לדבר מתוך תחושת בטן ולא על סמך מידע, שהבוחר הישראלי קצת התעייף, ואולי הוא אפילו מתוסכל כתוצאה מהעובדה שהשתתפותו בבחירות לא הניבה את התוצאות הרצויות לו כבר פעמיים. התוצאה של התסכול ועייפות החומר הזאת, עלולה לגרום לירידה באחוזי המצביעים לרוחב המפה כולה, מה שעלול לפגוע בליכוד ולצמצם עוד יותר את מספר המנדטים שלו. קשה לי לראות מצביעים שלא

הצביעו עבור הליכוד, מעוניינים בנתניהו כמנהיגם, חוץ אולי ממצביעי מפלגות הימין הדתיות – חרדיות, שהדבקות בנתניהו, הינה דרכם היחידה להיות קרובים לצלחת – מה שמהווה למעשה את האינטרס העליון שלהם

יש אולי לליכוד סיכוי קטן “לשתות”, (זאת היא הטמינולוגיה הפוליטית העכשווית) מנדט או שניים מהבית היהודי של ליברמן, ואולי להוריד אותו מתחת לאחוז החסימה. אבל יש להניח שגוש הימין עלול או עשוי, תלוי בנטיותיו של הקורא, להצטמצם

מה שיקרה בגוש המרכז – שמאל: בהתבסס על המידע הקיים, גם במקרה של ירידה באחוזי השתתפות הבוחרים בבחירות, נראה שהגוש הזה הולך להגדיל את כוחו באותו מספר מנדטים שגוש הימין יצטמצם. הרוב המוחלט של מצביעי מרץ בשמה החדש, והעבודה בשמה החדש, הינם מצביעים אידיאולוגיים נאמנים, שלא יוותרו על זכותם להצביע, מה שיאפשר לשתי המפלגות האלה לשמור על כוחן הנוכחי. כחול לבן נתפסת כאלטרנטיבה היחידה לשלטון, ולמעשה מי שרוצה לחזות בנפילתו של נתניהו, אין לו ברירה אלא לבחור לכחול לבן. כפי שכבר אמרתי, רוב הבוחרים האלה יבואו מקרב בוחרי הליכוד שנכללים ב 27 האחוזים של סער. במקרה הגרוע מבחינת כחול לבן, היא תשמור על כוחה הנוכחי. במקרה הטוב, היא תתחזק במנדט, שניים ואולי אפילו שלשה, מה שיאפשר לה אולי שלא להזדקק כלל לליברמן, במידה והוא עוד יהיה אקטואלי, מפני שהאפשרות להקמת גוש חוסם עם המפלגות הערביות, תהפוך למעשית

וכאן אני מגיע למפלגות הערביות: בבחירות האחרונות הצביעו 57% מבעלי זכות הבחירה הערביים, מה שהקנה לאיחוד המפלגות הערביות 13 מנדטים. המספר הזה עורר גל של שמחה בקרב ערביי ישראל, שהצליחו בפעם הראשונה להפוך לכוח אלקטורלי משמעותי בדרך לרכישת עמדות השפעה והשגת הישגים שישפרו את איכות החיים שלהם. סקרים מספרים, שגל ההתלהבות של הבוחר הערבי – ישראלי לא רק שלא ישכח, אלא כל הסיכויים שהוא ילך ויגאה. יש המעריכים שאחוז ההצבעה בקרב המצביעים הערביים בבחירות המתקרבות עשוי או עלול, – שוב, תלוי בדעת הקורא, להגיע ל 70%. במקרה שכזה הגוש הערבי יכול להגיע ל 15 מנדטים, ואולי אפילו 16. זהו מספר שלא יאפשר לאף אחד מהגושים להקים ממשלה אלא אם:

אבדן כוחו של הליכוד יהפוך אותו באופן ברור למפלגה השנייה בגודלה, ותשמיט מתחת לרגליו של נתניהו את השטיח שאפשר לו להמיג רוב בתוקף דביקותו בגוש מפלגות חוסם המורכב ממפלגות הימין הדתיות – חרדיות.

בואו ונבחן מה הן האפשרויות העומדות בפני נתניהו: במידה ויתברר לו שאין לו כל דרך להרכיב ממשלה בראשותו הוא יאלץ לבחור באחת מ 3 אפשרויות: 1. הסתפקות במעמד של חבר כנסת מן השורה עם תואר של ראש האופוזיציה. 2. הצטרפות לקואליציה עם כחול לבן ללא רוטציה והסתפקות במעמד של שר בכיר. 3. פרישה זמנית או מלאה מהחיים הפוליטיים כדי “לעשות לביתו”.

קשה לאדם כמו נתניהו, ועוד יותר לאשתו, לוותר על המעמד ומנעמי השלטון שמקנה תפקיד ראש הממשלה. קשה עוד יותר, ואולי בלתי אפשרי מבחינה נפשית כלל למי שרגיל שהכל נעשה בדברו, לשבת בספסלים האחוריים של הכנסת ולצפות בעיניים כלות איך הנהר ממשיך לזרום בשטף גם בלעדיו. גם מעמד של שר בכיר למי שרגיל לקחת לעצמו את כל הקופה, יכול לגרום לתחושת השפלה שתגרום למשבר נפשי קשה

הפתרון ההגיוני והבלעדי למעשה הינו האפשרות השלישית המתבקשת: פרישה “זמנית” שתיהפך לקבועה

כל הנאמר לע”ל לא מתחשב כלל בבעיותיו המשפטיות הנוכחיות של המנהיג הנבחר (מחדש) של הליכוד, שבסיטואציה מסויימת תוצאותיהן יכולות לשנות לחלוטין את פני השדה הפוליטי בישראל

במילים פשוטות: אין לי ספק שעם הוודע תוצאות הפריימריס בליכוד, היה איש אחד שקוראים לו גדעון סער שהבין שרוב אנשי הליכוד מעדיף את נתניהו על פניו, והיה איש שני שקוראים לו נתניהו, שמלמל לעצמו כשאף אחד לא שמע: עוד ניצחון אחד כזה – ואבדתי

Leave a Reply


Scroll Up