ל”ג בעומר – “עובדות” היסטוריות

May 10, 2020 8:42 pm0 commentsViews: 7

 

 

“בבית הספר למדו אותנו – שאסור לסמוך על המזל – ובזיעת אפיך תאכל לחם. דברי חכמה ודברים נבונים… … אבל מההההה?…” אלה הן מילים משיר שכתב ירון לונדון ושהושר בפיהם של הגששים הזכורים לטוב, שהיו אמונים על בידור וסטירה, ונכנסו לקלאסיקה של ההומור הישראלי לדורותיו

אני לא חושב שללונדון ולגששינו החביבים הייתה כוונה ללמד ולחנך. הם היו בדרנים שרצו קודם כל להעלות חיוך על שפתותינו ו… למכור כמה שיותר הצגות ותקליטים

אבל שלא לשמו, בא לשמו, וה”אבל מהההה?…” המהדהד הזה, שם סימן שאלה בהקשר לאמינות המסר שמלמדים אותנו בבית הספר. זה נכון כנראה בכל התקופות ובכל העולם, אבל אותנו מעניין מה שלמדו אותנו, ומה שמלמדים גם היום, במערכת החינוך הממלכתי בישראל

כמי שהינו תוצר מובהק של מערכת החינוך הממלכתית בישראל, פעוטון עד תיכון, למדו אותי של”ג בעומר הינו חגו של בר כוכבא הגיבור, שלוחמיו האמיצים שנלחמו בקשת וחץ, הדליקו משואות על ראשי ההרים כדי לבשר את הניצחון על הרומאים. “הוא היה גיבור, הוא קרא לדרור, כל העם אהב אותו, גיבור – גיבור”, שרנו בגן ואחר כך בבית הספר, כשאנחנו מקדשים את דמותו של בר כוכבא, הגיבור שרכב על אריה. על דמותו של בר כוכבא, תוכלו

לקרוא מאמר נפרד באחד מאתרי “מבט” מחר

בימים אלה אני עסוק בעריכה ובהגהה של ספר זכרונות שנכתב על ידי סופר בשם ניסים סיבוני, שלמד וגדל במרקש שבמרוקו בשנות ה 30 ו 40 של המאה הקודמת. בספר מדבר הסופר בין היתר גם על ל”ג בעומר כפי שהוא מכיר ויודע את מקורו. למרבה הפתעתי, לדעתו של ניסים, החג לא בא אלא כדי לציין את יום לידתו – נישואיו ופטירתו של רבי שמעון בר יוחאי, שהסתתר במערה בגליל בזמן הכיבוש הרומאי, ושחסידיו ששמרו עליו יצאו אל היערות בסביבת המערה כדי לצוד בקשתם ובחיציהם ציד שיאפשר להם להתקיים במסתור, מחוץ לטווח ההשגה של הרומאים. את השם בר כוכבא, לא שמע ניסים מעולם עד שעלה לארץ, וזאת אחרי שהיה כבר מזמן רחוק מהגיל שבו הוא היה אמור להשתלב במערכת החינוך הישראלית – חילונית. בהשך חייו הפך ניסים למנהל של בית ספר יהודי בלוס אנג’לס, ושם הוא לימד את תלמידיו וחגג עמם את ל”ג בעומר, על פי מסורת ילדותו, כיום הולדתו, נישואיו ופטירתו של רבי שמעון הנ”ל, מבלי אפילו לדעת שישנה דמות – בר כוכבא שמה, שאת גבורתו וגבורת לוחמיו חוגגים בארץ ישראל כל שנה בל”ג בעומר

בשיחה עם ניסים, ניסיתי להעמיד אותו על טעותו, (מאחר וידעתי בוודאות של”ג בעומר קשור לבר כוכבא), והוא התעקש על שלו: “בר כוכבא הזה לא היה ולא נברא בהקשר של ל”ג בעומר”. אם צריך היום לציין מה היא הנקודה שהביאה אור לחיי הוותיקים שבינינו, אז קוראים לה ד”ר גוגל, זה שיודע הכל ויש לו תשובה על כל שאלה

תוך כדי השיחה הטלפונית עם ניסים, ובמגמה להוכיח לו שהוא טועה נכנסתי לגוגל וביקשתי ממנו מידע הנוגע לל”ג בעומר, ושם צפתה לי ההפתעה האמיתית – ניסים צודק – לפחות חלקית, והמסורת היהודית משייכת את בר כוכבא לל”ג בעומר, בדיוק כפי שהיא משייכת את שאקיל אוניל לעשר המכות שאלהים היכה את פרעה

מסתבר שמי שעשה את הלינק בין החג – למרד בר כוכבא, (שלמעשה כונה על יד העם בזמנו בר כוזיבא, או “בן – כזב” בעברית), היו ציונים צעירים מהתנועה הציונית בתחילת המאה העשרים, שרצו ליצור מורשת של גבורה לציונות החדשה, ולהעניק לחגים המסורתיים משמעות הקשורה בגבורה ועליונות צבאית, ובין היתר גם לחג החנוכה

למעשה, לחג שהישראלים חוגגים היום, אין כל קשר למקורו לכאורה – חגיגה הקשורה יום הולדתו – יום נישואיו – יום מותו, או אולי הכל ביחד, תלוי את מי שואלים – של הרשב”ג. אבל המתינו רגע, גם ה”עובדה ההיסטורית” הזאת זה איננה לגמרי נכונה, את ל”ג בעומר כחגו של רבי שמעון התחילו לחגוג כך מסתבר רק במאה ה 18, ואש המדורות על פי הגירסא הזאת הינה לזכר הדליקה ששרפה את ביתו של רבי שמעון. ומה לפני זה? לא כל כך ברור, ויש שטוענים של”ג בעומר הינו בכלל יום צום לזכרו של יהושע בן נון, שכן באלף הראשון לספירה, היהודים היו צמים לזכרו של בן נון ב… ל”ג בעומר… ויש עוד גירסאות, ומי שרוצה שיחקור בעצמו. כל מה שכותב מאמר זה מנסה להגיד זה שלא כל מה שלמדו – ומלמדים אותנו בבית הספר – קדוש. הרבה פעמים מלמדים אותנו מה שנוח ומה שרצוי, כדי לעצב אותנו כרצונם וכדמותם של קובעי תכנית הלימודים, וזה כולל היסטוריה. להבדיל אלף אלפי הבדלות, בואו וניקח את סאגת ה”אלטלנה” למשל: אם ברצוננו לדעת מהן העובדות ההיסטוריות מאחורי סיפור ספינת הנשק שטובעה מול חופי תל אביב על ידי כוחות צה”ל, איזה ספר אנחנו צריכים לקרוא? את זה של מנחם בגין, שהיה מפקד הספינה, או את זה של דוד בן – גוריון, ראש הממשלה ושר הבטחון של מדינת ישראל הצעירה, שנתן את הפקודה ליירט את הספינה. איזה משתי הוורסיות תהיה הוורסיה הנכונה ואיך יזכר הסיפור בהיסטוריה? התשובה היא פשוטה מאוד: הכל תלוי בפוליטיקה, ובמי שהינו בעל הדעה – כפי שהיה מעולם

אז מעתה כשאתם נכנסים לוויכוח על עובדות היסטוריות מתוך מחשבה ושכנוע עצמי שאתם יודעים את העובדות טוב יותר מבר הפלוגתא שלכם, תנו סיכוי לעובדה שמה שאתם משוכנעים שאתם יודעים, אינו בהכרח נכון

וכעת, לכו להדליק מדורה, לאכול תפוחי אדמה שנאפו וניצלו בגחליה, לספר צ’יזבאטים ולספר סיפורי מעשיות על אותם הימים ועל מה שהיה… והקפידו רק לומר: שזה הכל על פי מיטב ידיעתכם

Leave a Reply


Scroll Up