מה חושבים בימין על חוק להגבלת גובה הריבית? \ בן אלידע

May 18, 2019 1:50 pm0 commentsViews: 6

בשבוע שעבר, הדמוקרטים ברני סנדרס ואלכסנדריה אוקזיו קורטז הציעו חוק שיאסור על חברות האשראי לחייב בריבית על אשראי שעולה על 15%. כמו כן תחייב הצעת החוק את הדואר האמריקאי הפדרלי לספק שירותי בנקאות בסיסיים לאלה שמסיבות שונות לא יכולים לפתוח חשבון בנק מסחרי רגיל (בנק הדואר, זוכרים?)

“העברת חוק תקרת ריבית יכולה להזיק לצרכנים שעליהם היא אמורה להגן וליצור בעיות שעלולות לסבך את הצרכנים עוד יותר” אומרים בימין הקונסרבטיבי

הצעת החוק נוגעת בבעיה אמתית. יש כיום מיליוני אמריקאים שהבנקים לא מוכנים לאפשר להם פתיחת חשבונות, ועוד מליונים שהבנקים מגבילים את מגוון השירותים שהם יכולים לקבל, מה שמונע מהם לקחת חלק פעיל בחיי הכלכלה, או לקבל הלוואות בריבית סבירה. ברוב המקרים, דווקא בעלי ההכנסות הנמוכות, הם אלה שמחוייבים בריביות הגבוהות ביותר על אשראי, מה שמעמיק את העוני שלהם ומרחיק את סיכוייהם להחלץ ממעגל העוני

מתנגדי החוק המוצע מקרב האגף הקונסרבטיבי טוענים שהפתרונות לבעיות האלה אינן כל כך פשוטות. הבנקים, שיפסידו הכנסות במידה וחוק תקרת ריבית יכנס לתוקף, ימצאו דרכים לגשר על פער ההכנסות בדרכים שסנדרס וקורטז לא חשבו עליהם. הריבית שהבנקים מחשבים, תואמת את דרגת הסיכון שהם לוקחים בעת שהם מעניקים אשראי ללקוחותיהם. הגבלת התקרה ל 15% לא תשנה את המצב, היא רק תמנע מלקוחות מסויימים את האפשרות לקבל אשראי בכלל

מספר הצרכנים שלא יוכלו לקבל כרטיסי אשראי כלל – יגדל. גם אלה שמשלמים את מלוא חובותיהם כל חודש ולא משלמים ריבית כלל יסבלו, מאחר וחברות האשראי יאלצו להגדיל משמעותית את העלויות השנתיות של אחזקת הכרטיסים כדי לאזן את הכנסותיהם. ריבית נמוכה גם תעודד חלק  מהמחזיקים בכרטיסי אשראי לצרוך יותר אשראי ולמעשה להסתבך בחובות.

תקרת ריבית משמעותה פחות גישה לאשראי לחלק מהאוכלוסיה, יותר חובות לחלק אחר, ומחיר גבוה של אחזקת כרטיסי אשראי לאלה שמחזיקים בהם. אחוז קטן בלבד של מחזיקי הכרטיסים יהנו מריבית יותר נמוכה מזאת שהם רגילים לשלם

על פי מתנגדי הצעת החוק, הדרך הטובה ביותר להתמודד עם הבעיות הקימות הינה באמצעות חינוך הצרכנים לתכנון פיננסי באמצעות שימוש בתוכנות – (אפס) יעודיות, ושליחת אזהרות כשרמת ההוצאות גבוהה מדי

יש בין משתמשי הקרדיט כאלה שנאלצים להשתמש באשראי לצריכת מוצרים בסיסיים, בהעדר הכנסות מספקות שמאפשרות להם קיום, וזאת הינה בעיה רצינית, שהגבלת תקרת הריבית איננה פותרת, טוענים מתנגדי הצעת החוק ומוסיפים: “עד כמה שריבית גבוהה הינה בעייתית לצרכנים, היא עדיין הרבה יותר טובה מלקיחת הלוואה בשיטת “יום תשלום המשכורת”, או הלוואות קצרות מועד אחרות מ”כרישי הלוואות”. רק שיפור ביכולות התכנון הפיננסי וביכולת ההשתכרות תפתור את הבעיה של הצרכנים החלשים, ואף אחד מהרעיונות האלה איננו פתרון מהיר”.

באשר לחצי השני של הצעת החוק – יצירת בנק דואר. לדואר יש סניפים ברוב הקהילות באמריקה, וניתן להמיר בו המחאות של המדינה לכסף. אין כל סיבה שלא להרחיב את תחום השירותים הפיננסיים הבסיסיים שמעניק הדואר ממילא? “בנק דואר” שכזה, עובד היטב בצרפת, בריטניה, גרמניה, יפן, דרופ קוריאה, ישראל ועוד. גם מתנגדי הצעת החוק מסכימים שרעיון כזה יכול לעבוד אם יבוצע נכון ובזהירות. הדואר יכול להציע תכניות חיסכון, חשבונות עו”ש, כרטיסי דביט וקרדיט, שירותי אי.טי.אם. ועוד כמה שירותים בנקאיים שאין בהם סיכון לנותן השירותים. החוק המוצע מבקש לאפשר לבנק הדואר להציע ללקוחותיו גם הלוואות בריבית נמוכה וכאן מגיע ה”אבל”: אנשי הימין חוששים שהצעת שירותים כאלה מצד גוף ממשלתי פדרלי, תהווה תחרות משמעותית לבנקים המסחריים במגזר הפרטי ותקטין את מספר לקוחותיהם ואת סך כל האשראי שהם מעניקים. לדעתם: “זאת היא פגיעה בשיטה הקפיטליסטית ובתחרות החפשית. יש לעצב מערכת שתספק מינימום של שירותים, שימנעו פגיעה בבנקים המסחריים הפרטיים”, אומרים אנשי הימין ומוסיפים: “לקוחות הבנקים המסחריים שיעברו לבנק הדואר, יהיו קרוב לוודאי הלקוחות החלשים, שמהווים סיכון בנקאי גבוה לבנקים. מתן הלוואות בריבית נמוכה שאיננה לוקחת בחשבון את רמת הסיכון של המלווה, תאלץ את משלם המיסים לסבסד את ההפסדים של המלווה כתוצאה מהלוואות שלא ישולמו. בעבר ניסה הממשל לסייע לאזרחים בדיור, מה שגרם בסופו של דבר למשבר הכלכלי הגדול שהתחיל ב . 2007. הדואר הפדרלי כבר היום הינו מפסידן כרוני, והכנסת שירותי בנק

ליו רק תגדיל את הפסדיו”.זה ברור שמגיני השוק החפשי והקפיטליזם, יחפשו כל טיעון להצדקת האידאולוגיה שלהם, או אולי עדיף לומר

לשמירת ההגמוניה שלהם

בשוק ההון, ובכל מקום אחר שמזרים לכיסם את מאות טריליוני הדולרים של האזרח הקטן. השימוש בטיעונים שכאילו האינטרס שלו עומד לנגד עיניהם, וכי השיטה הנוכחית בעצם מגינה על הצרכן בגלל שהיא מעודדת תחרות, איננה אלא העמדת פנים, תכסיס של יחסי ציבור ושטיפת מוח, והזלת דמעות תנין. כל מה שהם רוצים זה לשמור ולהגדיל עוד יותר את רווחיהם בכל דרך אפשרית

ומה שנוגע ל”דמעות תנין”. כולנו מכירים את הביטוי ומשתמשים בו לפעמים. לא רבים מבינים את מקור הביטוי, ומה פתאום התנין בוכה. אז לאלה שלא יודעים: אחרי שהתנין צד את טרפו וממלא את כרסו לעייפה, מתחיל תהליך העיכול. כנראה שהמאמץ הגופני של תהליך העיכול, גורם לעיניו של התנין לדמוע. מה שבטוח שהוא לא בוכה מצער על אבדן חייו של טרפו

Leave a Reply


Scroll Up