מחזוריות הדתה – חילוניות בישראל/ דוד סנדובסקי, עורך דין

June 26, 2013 8:18 am0 commentsViews: 102

 ככל שהדתה התיאוקרטית מביאה ל”יהודיות” אורתודוכסית של המדינה על חשבון ישראליותה המתפוגגת, כך פוחת החוסן והביטחון הלאומי שלה   התנועה הציונית ההרצליאנית-וייצמנית-ארלוזורובית, שהביאה להקמת מדינת ישראל, הייתה לאומית מתונה, נאורה, חילונית ומודרנית. בתנועה היה זרם ציוני דתי מתון (המזרחי והפועל המזרחי).

 לקראת הקמת המדינה נחתם הסכם ה”סטטוס-קוו” המפורסם בין הרב איצ’ה מאיר לוין, מנהיג “אגודת ישראל” הלא ציונית, שהייתה אז מתונה במרכיביה החסידים והמתנגדים. כל זאת, בטרם “ההתחרדות” שאותה עברה בהמשך. ב”אגודת ישראל” נכללה גם “פועלי אגודת ישראל”, שהייתה קרובה יותר לציונות, הקימה התיישבות ו”עזרא” הייתה תנועת הנוער שלה, וששרות בצה”ל לא היה זר לה.

 הסכם ה”סטטוס-קוו” הנ”ל, הביא בהמשך לתהליך הדרגתי של כרסום חקיקתי בחילוניות המדינה, ונשאה את הדגל המפד”ל, מייסוד “המזרחי” ו”הפועל המזרחי”, שותפה בקואליציות מפא”י ב”ברית ההיסטורית”. המפד”ל דחפה הדתה ו”יהודיות” הולכות וגוברות של המדינה, בתחומי החינוך, תחבורה ציבורית בשבת, כשרות ונישואין וגירושין. גם מפא”י של בן גוריון וזלמן ארן התמסרה ברצון ל”תודעה היהודית”. צריך לציין שעד קו פרשת המים, במלחמת ששת הימים, ניצבו מול תהליכי ההדתה כוחות נגדיים נחושים ועקביים, שכללו בעלי אוריינטציות חילוניות מודרניות, עבריות-ישראליות, ממלכתיות ולאומיות, נאורות ואנושיות.

                   Slider (95)

 כוחות אלה כללו זרמים במפא”י, כשרת וקבוצתו, “אחדות העבודה”, מפ”ם, יוצאי הפלמ”ח, השומר הצעיר, ההתיישבות העובדת המאורגנת, חלק מיוצאי הלח”י, הליגה למניעת כפיה דתית, מק”י, המפלגה הפרוגרסיבית שהפכה לליברלית עצמאית, “מן היסוד”, “הכנענים”, “שורת המתנדבים”, “המשטר החדש”, ועיתון “העולם הזה” שהקים רשימה עם ייצוג בכנסת. לאחר מלחמת ששת הימים החלו תהליכי שינוי, שנבעו מאופוריית הניצחון.

 זה כלל את הקמת ה”חזית ארץ ישראל השלמה”, שבעם מקימיה נמנו גם אישים וזרמים ב”תנועת העבודה”. כן הוקם “גוש אמונים” כתנועה מיישבת בגדה המערבית ובעזה, עם דגש דתי-לאומני-מתנחלי מסתגר. המפד”ל עברה שינוי מוטציוני לכיוון דתי-לאומני, שנבע מגידול בהשפעה המשיחית מבית היוצר של “מרכז הרב” ותורת הרב קוק. בצד החרדי התגברה “המשיחיות”, שבאה לידי ביטוי בתורת הרבי מלובביץ’ וחב”ד. המחנה הדתי-חרדי הלך וגדל עם התפצלותו למחנות וזרמים חדשים.

ש”ס המזרחית, שהתפצלה מאגו”י עקב תחושת הפליה וקיפוח של המזרחיים. הופיעו חצרות אבו-חצירא, איפרגן, פינטו. הוקמה “דגל התורה”, של המתנגדים הליטאים, מול החסידויות וה”פורושים”. בשוליים הופיעה תנועת מימ”ד, המתונה בנושאי דת ולאומיות יהודית. כל התהליכים האמורים הביאו ליצירת סטריאוטיפ “יהודיות” יותר מתנחלי, דתי, מסתגר, חרדי, חרד”לי, לאומני, משיחי, חב”די, ברסלבי, קוק וקרליבכי (חבקו”ק). התחושה היא ש”הגלות בארץ ישראל” הולכת ומתגברת בהסתגרות. חזרת הקהילתיות הגטואית המסתגרת, המתרחשת תוך שינוי תודעתי-תרבותי מעמיק בתפיסת הישראליות הממלכתית הלאומית המודרנית, ותוך יצירת היברידיות אוקסימורונית מעמיקה בין ה”יהודיות” וה”ישראליות”.

 במקביל החלו להתפתח קהילות יהודיות רפורמיות, קונסרווטיביות ומשיחיות, שלא קיבלו את הכרת הממסד הישראלי הדתי הארצי והמוניציפאלי, ומאבקים על כך מתנהלים גם היום, כולל לחצי הזרמים הרלוונטיים בארה”ב. החברה הישראלית, שהייתה יותר הומוגנית בראשיתה, הפכה ליותר מפוצלת, ניגודית, מגזרית ורב-תרבותית. כתוצאה מכך היא הופכת לפחות “לְכִידה”, והניכור בין מרכיביה הולך וגדל. החברה עוברת תהליכים הולכים וגוברים של יצירת פערים ואי שוויון. זה מתבטא באי שוויון בנטל הכלכלי, החברתי והביטחוני. יש גידול מתמשך באוכלוסיית רווחה תלותית, ופגיעה בשיעורי התעסוקה ובזמינות כוח האדם היזמי והיצירתי החילוני הדרוש לתעשיית המידע והידע המתקדמות. מעמד הביניים הצעיר והפרודוקטיבי נפגע, ולא זוכה בתשתיות קיום ושירותים ובזכויות חברתיות, כראוי למדינה מפותחת החברה ב-OELD. זה גורם ליצירת פגיעה מתמשכת בחוסן ובביטחון הלאומי של ישראל. גם הצבא עובר תהליך של תיאוקרטיזציה, בניצוח הרבנות הצבאית, בשל ריבוי חובשי הכיפות. ונשאלת השאלה – האם תצליח ותרצה ממשלת ישראל, במנהיגות ביבי-לפיד-בנט, לבצע “טיפול שורש” אמיתי בבעיה?!

Leave a Reply