מרים אדלסון מאת נתי טוקר

June 7, 2019 2:17 pm0 commentsViews: 17

 

היא נלווית אליו כמעט לכל מקום. בכל תמונה מאירוע ציבורי הוא תמיד במרכז, לוכד את כל תשומת הלב התקשורתית – והיא שם לצדו. אבל כעת חל שינוי. אולי זו הזקנה, ואולי סרטן הדם שהתגלה אצל שלדון אדלסון, לפי הודעת דוברו, שגרם לו להיעדר ולא לטפל בעסקיו במשך כמה חודשים, אבל מאזן הכוחות השתנה. הרעיה שחיה בצלו עד כה, ד”ר מרים אדלסון, היא כיום הדמות החזקה באימפריה העסקית של משפחת אדלסון, ששופכת מאות מיליוני דולרים כתרומות לפוליטיקאים בארצות הברית.

בשנה האחרונה נהפכה אדלסון, אזרחית ישראלית ואמריקאית, לאישה העשירה בישראל – בפער עצום מאחרים. שווייה מוערך כיום ב־22 מיליארד דולר, מתוך זה רוב הסכום במניות קבוצת לאס וגאס סנדס שהעביר לה שלדון אדלסון בשנה האחרונה, כמתנה (שלדון אלדסון אינו אזרח ישראלי, ולכן הוא אינו נכלל בדירוג העשירים של TheMarker).

וזה לא השינוי היחיד שעבר על מרים אדלסון. לפני שנה, במאי 2018, היא עשתה צעד שהפתיע גם אנשים שהכירו את התנהלות בני הזוג, כשהתייצבה במרכז הבמה והכריזה על עצמה כמו”לית “ישראל היום”. כאשר הרוחות סערו סביב חוק הלאום לקראת סוף 2018, עשתה אדלסון צעד נוסף ופירסמה טור פרי עטה שבו הביעה תמיכה בחוק הלאום בישראל. מתוקף תפקידה הטרי, למרים אדלסון יש גם השפעה אדירה על סדר היום של כל אחד מאזרחי ישראל.

בנובמבר 2018 הגיעה אדלסון לבית הלבן וקיבלה מידי הנשיא דונלד טראמפ את אות החירות הנשיאותי היוקרתי. הצעד הזה עורר ביקורת ממעוזים דמוקרטיים רבים. פול קרוגמן, בעל טור ב”ניו יורק טיימס”, צייץ: “היא לא עשתה דבר למען המדינה מלבד היותה אשתו של תורם ענק לטראמפ… זה מגוחך ועלבון לאנשים שקיבלו את המדליה עבור שירות אמיתי”.

ההיסטוריה של מרים אדלסון ידועה. היא בת 73, גדלה בתל אביב והוכשרה כרופאה פנימית באוניברסיטת תל אביב. היא עבדה בבית החולים העירוני הדסה שברחוב בלפור בתל אביב. שנים אחדות לאחר גירושיה נסעה לארצות הברית, התמחתה שם בתחום הגמילה מסמים (וטיפלה גם בבנו של שלדון אדלסון, שמת לאחר מכן ממנת יתר), והקימה מכונים לגמילה בתל אביב ובלאס וגאס. את אדלסון הכירה בעת שכבר היה אמיד מאוד, ויחד עמו הם נהפכו לזוג בעל השפעה אדירה על הפוליטיקה האמריקאית – וגם על זו הישראלית.

המעבר של מרים אדלסון לקדמת הבמה בשנה האחרונה חשף את הכוח שהיא צברה במרוצת השנים, אם כי אנשים שהכירו את בני הזוג בשנים עברו ידעו זאת כל העת. הם ידעו שהיא לא רק “אשתו של”. השפעתה על ההתנהלות של בעלה בכל הקשור להעדפותיו הפוליטיות ולתרומות שלו היתה ניכרת כבר זמן רב לפני שכבשה בתוך שנה אחת הן את צמרת אצולת ההון הישראלית, והן את השליטה בעיתון הנפוץ ביותר. גם הנטייה הרפובליקנית המובהקת של שלדון אדלסון – הוא תרם בעבר גם לנציגים מהמפלגה הדמוקרטית – הושפעה ממנה.

מרים אדלסון דרבנה את בן זוגה להפנות תרומות לישראל, למשל לפרויקטים אדירים כמו תגלית, ולהגביר את מעורבותו הפוליטית בישראל. היא גם זו שגרמה לאדלסון להבין באמצע שנות ה־2000 שהדבר הנכון לעשות כיום הוא להקים עיתון שישפיע על דעת הקהל הישראלית. המניע שלה הוא אידיאולוגי – אדלסון היא אשת ימין בכל היבט אפשרי, ציונית ולאומית, וסבורה שהימין הישראלי צריך להמשיך לשלוט במדינה. לפי אחד ממקורביה, המוטיבציה הפוליטית שלה ניזונה מתחושת קיפוח – היא משוכנעת כי עמדותיה הימניות סיכלו את הצלחתה בישראל כרופאה בשנות ה־80. בעיתון “ישראל היום” היא ראתה אמצעי להחזיר את שלטון הימין ולהוביל את ישראל לדרך אחרת. בשנים שקדמו להקמתו (2007) ישראל נשלטה על ידי מפלגות מרכז והימין הובס שוב ושוב. בשיחות של אנשים עמה הוצבה מטרה ברורה: “להציל את מדינת ישראל”.

כמו בפעילויות פילנתרופיות אחרות, שני בני הזוג פעלו יחד בהקמת העיתון, אבל אנשים שליוו מקרוב את המהלך ידעו לזהות היטב מי משניהם הוא המנוע האמיתי שעומד מאחורי הקמתו: מרים אדלסון. “‘ישראל היום’ זה לגמרי פרויקט שלה”, אומר מקורב לבני המשפחה. אצל שלדון אדלסון, המטרה היתה קצת שונה. הוא ראה בעיתון דרך להביס את האיש החזק בישראל לשיטתו, מו”ל “ידיעות אחרונות” נוני מוזס. אדלסון הכיר את נתניהו קודם לכן, והשתכנע שהדרך היחידה לשנות את המפה הפוליטית בישראל ולהכתיר את נתניהו היא להביס את מוזס. אצלה זו היתה אידיאולוגיה ולכן נתניהו; אצלו, זה נתניהו ולכן אידיאולוגיה.

שתי פגישות התקיימו בין מוזס לבין אדלסון לפני הקמת העיתון. ב־2014, הרבה לפני פרוץ תיק 2000, סיפק אדלסון ב”ראיון” ל”ישראל היום” תיאור שומט לסת לגבי אחת הפגישות האלה. “הוא (מוזס, נ”ט) הפציר בי, ‘אל תקים עיתון שיגרום לי לפשוט את הרגל. אם תעשה זאת לא יהיו לי חיים. לא יהיה לי לאן ללכת בבוקר’. היו לו דמעות בעיניים. אמרתי לעצמי, אני לא מכיר את האיש הזה. פתאום בא לכאן מישהו ומתחיל לבכות. מדובר באדם מבוגר. אני נשבע לכם, כך היה”, סיפר אדלסון, שכמובן דחה את בקשתו.

מרים אדלסון לא השתתפה בפגישות. “מה פתאום, היא לא אחת שתיכנס לפגישות האלה. זה רק שלדון”, אומר אדם המכיר את בני המשפחה. אבל היא היתה כל הזמן בשטח, בעיקר מאחורי הקלעים. כבר ב־2007, כשבמערכת העיתון עלו חששות שהעיתון הוקם לטווח קצר – להדיח את אהוד אולמרט ולמנות את נתניהו – היא היתה זו שהסתובבה בין העובדים באירועי מערכת או בהרמת כוסית וניסתה להרגיע. היא הבהירה שוב ושוב כי העיתון פה כדי להישאר.

ניהול העיתון הוענק על ידי משפחת אדלסון לשני אנשים שנאמנים עליהם – העורך עמוס רגב והמו”ל אשר בהרב, שגייס אליו את המנכ”לית ציפי קורן. הרבה אנשים לחשו על אוזני משפחת אדלסון שהעיתון לא מתפקד כמו שצריך, שההפסדים הגבוהים אינם מוצדקים ושהמערכת העיתונאית לא מספיק טובה – ולכן העיתון חסר השפעה. אפילו נתניהו עצמו חשב כך והתבטא לא פעם בזלזול כלפי העיתון בגין ההשפעה הנמוכה שלו על סדר היום.

בניגוד לבעלי הון אחרים שהקשר שלהם עם משפחת נתניהו התבסס על תן ותן, מרים אדלסון התרחקה מכך. בתקופות מסוימות היא אמנם שמרה על קשר חם עם שרה נתניהו, כולל סיורים משותפים בירושלים, אבל בשלב מסוים חלה התרחקות ביניהן. בכלל, מרים אדלסון לא מחויבת לאף אחד. לפי אנשים המכירים אותה, נתניהו הוא רק האמצעי. אם הוא לא יספק את הסחורה, יבוא מישהו אחר. זו הסיבה שלזמן מה נפתלי בנט קיבל חיבוק חם מ”ישראל היום” וממשפחת אדלסון.

למרות הלשונות הרעות, שלדון ומרים אדלסון שמרו אמונים לבהרב ורגב – עד 2017. באותה שנה חל מהפך, והשניים סיימו את תפקידיהם. אף אחד לא יודע בדיוק מה התרחש בחדרי חדרים בביתו של אדלסון, ומה היה הגורם לשינוי בעמדתם של בני הזוג, אבל כמה התפתחויות שהתרחשו באותה עת מספקים הקשר אפשרי. ראשית, מאז בחירות 2015 התחילו חיכוכים משמעותיים יותר בין העיתון לבין לשכת ראש הממשלה. “אחרי בחירות 2015 נתניהו היה שיכור ניצחון והרשה לעצמו להתנהג בזלזול כלפי העיתון”, אומר גורם המעורה בנעשה שם. “הוא זלזל ברגב ובעיתונאים אחרים”.

עדות לערעור היחסים האלה אפשר לזהות גם בפקס ששיגר נתן אשל, מקורבו של נתניהו, ללשכת ראש הממשלה בסוף 2016, ואשר נחשף בתוכנית “עובדה” בערוץ 2. “נושא אחד חשוב שתדעו שניכם והוא קשור לעיתון”, כתב אשל. “הם (הזוג אדלסון, נ”ט) פגועים מעט ממה שאתם חושבים עליו (…) דן מרגלית, מוטי גילת וכנראה גם עמוס (רגב, נ”ט), לא עושים בדיוק את מה שאומרים להם, כולל בעלי הבית (…) אין איש שעושה (ומשלם מחיר כפול) יותר מהזוג הזה”.

שנית, המפץ הגדול של תיק 2000 והעובדה שנתניהו רקם דיל מאחורי גבם עם מוזס גרמו לתסיסה משמעותית ביחסים בין נתניהו לבין אדלסון. לדברי מקורבים לזוג, הדברים הגיעו עד לנתק של ממש שנמשך עד היום. גם הפרסום של אורי בלאו ב”הארץ” בינואר 2017 על ההפסדים האדירים של העיתון (700 מיליון שקל עד 2014), גרמו לזעזוע ציבורי וגם לשינוי תפישתי אצל משפחת אדלסון. המוצר הזה כושל – גם מסחרית וגם באפקטיביות ההשפעה שלו על סדר היום – ויש צורך לשנות אותו.

העורך הנוכחי של העיתון, בועז ביסמוט דחף להוביל לשינוי במערכת. ביסמוט הצליח להתחבב על מרים אדלסון, נפגש עמה כמה פעמים בלאס וגאס והיה זה שהוביל את המהפך בעיתון. הוא גם זה ששכנע אותה לקחת את המושכות לידיה ולקבל על עצמה את תפקיד המו”ל. בעקבות זאת חלו גם כמה שינויים ניהוליים בעיתון. בהרב וקורן עזבו, ובמקומם נכנס מנכ”ל מקצועי אחר, עמיר פיינקלשטיין. הזרמות הבעלים נמשכות, אבל כנראה קצת פחות מבעבר.

מרים אדלסון מעורבת מאוד בנעשה בעיתון. כך למשל, עם אראל סג”ל, כותב טרי יחסית בעיתון, היא נועדה בבית משפחתה בתל אביב לפני שהצטרף לעיתון במארס האחרון. לפי סג”ל, השיחה כלל לא נסבה על התעסוקה בעיתון ואת החוזה עמו סגר ביסמוט, אבל ההיכרות המוקדמת של סג”ל עם אדלסון כנראה לא הזיקה לקידום מעמדו בעיתון.

מרים אדלסון שומרת על קשר הדוק עם קבוצת חבריה מישראל ונוהגת להיפגש עמם פעמים רבות בביקוריה פה. היא ממשיכה להגדיר את עצמה גם כאזרחית ישראלית, ורוצה להמשיך להיות מעורבת. היא מספיק מתוחכמת כדי להשפיע מאחורי הקלעים על מדיניות ארצות הברית כלפי ישראל, למשל בנושא העברת השגרירות האמריקאית לישראל, אבל כשהיא נשאלה על כך בראיון קצר לחדשות 12 הצהירה כי לא היתה כלל מעורבת בעניין. אדלסון נחושה להמשיך להשפיע על דעת הקהל ולהטות אותה עוד ועוד ימינה. עכשיו כששלדון אדלסון עשה צעד אחורה, ועם הכסף הגדול והשליטה הישירה ב”ישראל היום”, הטנגו של הזוג אדלסון נהפך להיות ריקוד סולו של מרים אדלסון.

     הכתבה  פורסמה באתר The Marker

Leave a Reply


Scroll Up