משעממים, עשירים ורופסים: מעגלי התמיכה בנתניהו מאת אודליה כרמון

November 27, 2019 1:05 pm0 commentsViews: 10

ב-30 שנות הכרותי עם בנימין נתניהו חזיתי באנשים מהיישוב שקנו את הפסאדה שלו, באילי הון שנכוו והתפזרו, ובפוליטיקאים שהפכו עפר לרגליו

בנימין נתניהו(צילום: רויטרס

בנימין נתניהו הוא אדם ללא חברים. אין לו חברים משום שהערך, המשמעות והמהות של ח)ברות זר לו. שועי עולם ופשוטי עם ניסו לפלס דרכם אל ליבו אבל ברגע אמת אחד נוכחו הן שלדון אדלסון והן אורנה פרץ שהם משמשים רק כלי למימוש רצונותיו ושאיפותיו. היטיב לנסח זאת בנו יאיר, שאמר שעבורם קיימת רק הכלבה קאיה המנוחה. במהלך יותר מ-30 שנות היכרות פגשתי את מרבית סביבתו הקרובה והמתחלפת. האזנתי בצער רב לכאב הלב של אילי הון שתמכו בו, מעריצים ועובדים שהקריבו למענו ימים כלילות. כולם כאחד מתמודדים עם הפגיעה שספגו ממנו.

האירוניה שבסוד קסמו האפל של בנימין נתניהו ידועה לאלה המכירים אותו מקרוב. אדם חרדתי, אובססיבי, פרנואיד, חסר הומור, הססן וחששן כרוני, נוטה לקורבנות, להתקפי פאניקה המובילים לחוסר שיקול דעת, אחוז פחד מאלו שחש שחזקים מספיק לעמוד מולו.

אבל מרגע שהוא עולה לבמה, או מישיר מבט לעדשת המצלמה, מתחולל מקסם. כמעט כל מי שמאזין לקול הבריטון ולווירטואוזית המילולית, משוכנע שעומד לפניו אדם בטוח ובוטח, סמכותי ועקבי, הדואג רק לטובת האחר ולביטחונו. מיצג השווא כה עוצמתי עד שהוא מצליח להטיל כישוף רב שנים על אנשים מן היישוב המוכנים לספוג השפלה ורמיסה למען הקרבה חד-צדדית מצידם וללא הדדיות ותגמול מצידו.

נתניהו ניחן במתת אל, מן זכות יתר, entitlement של מתי מעט, אף שלא נולד במדינה שקיים בה משטר מלוכני. התנהלות הדיווה המלווה בפריבילגיות אפיינה אותו מתחילת דרכו, עוד בטרם עלה לגדולה. הגעה לפגישות חשובות באיחור של שעות, עיכוב של טיסות עד שיואיל להגיע, ומעל הכול – תחושת מגיע-לי מובנית שבמסגרתה מעולם לא נדרש להוציא את ארנקו. כאשר הגיע לאחוז בשלטון, כל אמצעי הוא כשר להשגת שלטון יחיד ותקשורת סוגדת, שתיהן זכות מולדת מבחינתו.

שלושה מעגלי הערצה סובבים את נתניהו. את הראשון ראינו אמש (יום ג’) בהפגנת התמיכה בו. ציבור שצופה במנהיג שנתפס בעיניו חזק ותקיף, וקונה את הפסאדה במלואה. האינטליגנציה, הרהיטות, הנחישות. קשה עד בלתי אפשרי להאשים ולבקר ציבור זה. קשיי ההישרדות הקיומיים של רבים מהם, המונעים מהם להעמיק במהות מושא הערצתם, ותפיסת עולמם שהוא מיטיב לבטאה אך לא לממשה, מקשים עליהם לראות את המציאות נכוחה. העובדה שהאליטיסט האינטלקטואל והמתנשא נתניהו מוצא אותם ושכמותם “משעממים”, לא מחלחלת לתודעתם.

המעגל השני הוא אילי הון. עבורם נתניהו נתפס כווינר שהם מתבשמים מקרבתו ונוכחותו. אך מעבר לכך – מה גורם לטייקון להוציא מיליונים על עיתון בורו? לאחר לנדב ללא היסוס את מטוסו לכל נסיעה? לשלישי לרכוש את חליפותיו ולממן את גחמותיה? הקסם מפעיל גם את שועי העולם, אם כי כאן בעירבון מוגבל.

אודליה כרמון(צילום: רמיר זרנגר, “ידיעות אחרונות”)

נתניהו החזיר אותי לעבוד במחיצתו ב-2006, לאחר תבוסה משפילה בבחירות. מטרתו הייתה ש”אחזיר את חבריו” שהכרתי עוד מתקופת עבודתנו באו”ם והם נפוצו לכל עבר. המשימה הייתה קשה ביותר. רבים נכוו וסירבו, אך שבו אליו עם ניצחונו. כעת, עם כתב האישום הקשה, נראה שיתחיל לחוש שוב בבידוד הולך וגובר.

מעגל ההערצה השלישי והמתעתע מכל הוא המערכת הפוליטית. אחד המחזות הקשים לצפייה הוא ההתרפסות והתכופפות בפני הכוח. נחמץ הלב למראה השרים המתפלשים לעפר רגליו. מעבר להתבטלות העצמית קיים בהם חשש אמיתי שהם יתגלו במלוא חדלונם עם לכתו. חלקם חוששים באמת ובתמים שהליכוד ייכחד עם לכתו.

מאכזבים במיוחד הם יוצאי לשכתו המודעים לעומק השחיתות, אך הם נטולי עמוד שדרה ומלאי אינטרסים מכדי להביע עמדה ערכית כלשהי. אין להתפלא אם כן שאחד מהם לא ראוי להנהיג אחריו.

יוצא הדופן הוא גדעון סער, היחיד המפגין יושרה, תעוזה וערכיות לנוכח תופעת ההשחתה, הסגידה וההתבטלות. זוהי שעת כושר נדירה כעת. הזדמנות עבור כל מי שרואה בעצמו אלטרנטיבה שלטונית לנתניהו לקום ולעשות מעשה. אם לא יעשו כן, תדבק בהם המורשת של נתניהו, שסופה ברור לכל.

  • אודליה כרמון היא יועצת תקשורת, בעבר עבדה עם בנימין נתניהו ואריאל שרון

Leave a Reply


Scroll Up