נורמן עיסא, אין לך מקום כאן מאת גדעון לוי

June 10, 2015 8:41 pm0 commentsViews: 508

norman-issa

נורמן עיסא עשה כמעט הכל כדי להיות ערבי טוב. הוא נולד נוצרי (ולא מוסלמי, כמו כל המחבלים. הישראלים אוהבים ערבים נוצרים); למד בבית צבי; התחתן עם היהודייה גדעונה; בישל כפתה והוסיף רימונים בשביל הרענון ב”מאסטר שף VIP”; שיחק בתיאטרון בעברית, ובערוץ 2 גילם כמובן את אמג’ד הערבי הטוב ב”עבודה ערבית”, שכתב ערבי טוב אחר, סייד קשוע, שהישראלים אוהבים כל כך לאהוב.

אם רק היו לנו עוד נורמנים וסיידים כאלה, כבר בוודאי היה שלום. ככה אנחנו אוהבים אותם, את הערבים, כשהם מצחיקים אותנו בעברית. חומוס־צ’יפס־סלט, וסדרות מצחיקות ב”קשת”.

היה היו פעם ערבים טובים, ואינם עוד. ישראל חיסלה את הז’אנר. אם היה פטריוט ישראלי, עיסא היה האיש. אם היה ערבי שהיה יכול לשמש מודל לחיים משותפים, הוא היה הדמות. מנסה לשמור על כבודו ועל זהותו, מלהטט על הגבול הדק. בראיונות סיפר כמה הוא אוהב את הארץ וגם את תושביה — ומה נבקש עוד.

אין שום דבר ששווה להילחם עבורו מבחינתי“, אמר האיש המקסים הזה בראיון למוסף “הארץ” לפני כשנתיים. הוא אמנם הצביע לחד”ש, אך מעולם לא היה מוחמד בכרי. גם לוסי אהריש הוא לא היה, כמובן. פעם אמר, שהוא מרגיש “לא פה ולא פה”. כשהחיילים חיבקו אותו במחסומים ורצו להצטלם אתו סלפי, הרגיש לא בנוח.

המודח השביעי ב”מאסטר שף” לא היסס לומר זאת. עיסא נולד עם הכיבוש, ביוני 1967, וניסה לעצום עין אחת מולו. אביו גורש מברעם, ולא הורשה לחזור לכפרו למרות כל ההבטחות — ועיסא ניסה למחול למדינה גם על זאת.

עכשיו זה נגמר. דרך נורמן נחסמה. הקץ לערבים הטובים שאינם משת”פים מוחלטים. עיסא העז ללכת בעקבות צו מצפונו וביקש מהתיאטרון שבו הוא משחק שלא להופיע לפני המתנחלים בבקעת הירדןבהצגה בעלת השם הסמלי “בומרנג”. וזה חזר אליו, ועוד איך: ישראל הלאומנית דרסה אותו. בפרפורי הגסיסה של הערבי הטוב שבו עוד התחנן שלשום: “אינכם יכולים לצפות שאני, כערבי ישראלי, אלך נגד מצפוני ואופיע במקומות שנויים במחלוקת”.

“מקומות שנויים במחלוקת” כינה עיסא את מחוז האפרטהייד והטיהור האתני הכי מובהק בשטחים — בקעת הירדן, על המתנחלים הנצלנים והעושקים המחופשים לחברי קיבוצים ומושבים תמימים. בבקעה מגרשים רועי צאן ומחריבים את כפריהם, מונעים מהם אספקת מים וחשמל וכולאים אותם מאחורי תלי עפר. שם בבקעה, עומדים אלה מול אלה ההתנחלויות המוריקות והכפרים הצחיחים. שם האפרטהייד הוא מזוקק, גלוי לעיני כל. שם עיסא לא רצה להופיע. את האנשים הללו, החיים במציאות הזאת ואחראים במידה רבה להיווצרותה, אין הוא מסוגל לשעשע.

עיסא ראוי לשבחים על כך. זו לא זכותו, זו חובתו. במדינה הבטוחה בצדקתה, היה ראש הממשלה מזמין אותו ומברך אותו על ערנותו המצפונית והאזרחית.

עכשיו מאיימים קלגסי התרבות על בבת עינו של עיסא: תיאטרון “אלמינא” ביפו. תיאטרון רב תרבותי לילדים ולנוער, שהוא מנהל עם אשתו. השרה כבר “בודקת” את ההקצבה, במאפיה כמו במאפיה. ההמשך ברור: עיסא מחוסל. האיש שאמר שאין מלחמה ששווה להילחם בעבורה, ייאלץ לצאת לקרב אבוד.

חסל “מאסטר שף”, חסל שידורי “קשת”, חסל הצגות בתיאטרון העברי. המשטר והמשת”פים שלו כבר יראו לו מה זה להחרים מתנחלים.

זה סוף ידוע מראש: אנחנו מדינה יהודית, אין בה מקום לא לעיסא ולא לקשוע. היה עליהם לדעת זאת מלכתחילה.

הדיעה הנ”ל פורסמה באתר הארץ ב 6-10-2015

Leave a Reply


Scroll Up