פטפוטי ביצים  \ אביב שמואלי

November 22, 2019 3:38 pm0 commentsViews: 25

בימים אלה אנו חוגגים מלאת 50 שנים לקיומה של רשת הביטחון הסוציאליסטית – המדיקייר. הצד הימני של הפוליטיקה האמריקאית, זה שמיוצג על ידי המפלגה הרפובליקנית, נלחם בהצעת חוק המדיקייר מלחמת חורמה לפני שחזה בעיניים כלות בנשיא ג’ונסון הדמוקרט, חותם על החוק. המאבק על החוק נמשך שנים ומועמדים רפובליקנים שונים שפכו עליו קיתונות של שופכין גם אחרי כניסתו לתוקף, בכוונה לזרות חול בעיני הבוחר ואפילו להטיל עליו פחד גדול מפני “השתלטת סוציאליסטית – קומוניסטית על אמריקה”.

הגדיל אולי מכולם לעשות השחקן רונאלד רייגן, שזה עתה החליף את עורו מדמוקרט מוצהר לרפובליקני מוצהר, בדרך לקריירה פוליטית מופלאה. ערב הגשת הצעת החוק לקונגרס, התייצב השחקן רייגן מול המצלמות ונשא נאום נרגש (ומגוחך, אם שואלים לדעתי), שאת תרגומו המדויק לעברית הריני מתכבד להביא לפניכם:

“…קודם כל החוק על פי ההצעה הדמוקרטית, יקבע שכמות החולים שלרופא מותר לטפל בהם – מוגבלת, והממשלה תקבע לכל אחד מהם מספר שווה של מטופלים. הרופאים יהיו אמורים להתפזר בקהילה באופן שווה מבחינה גיאוגרפית. הרופא ירצה לגור בעיר מסוימת, אבל הממשלה תאמר לו שהוא אינו יכול לנהל קליניקה באותה העיר שכן יש בה כבר מספיק רופאים ועליו לבחור לעצמו מקום מגורים אחר. מכאן ועד אילוץ הרופא ללכת למקום שיקבע על ידי הממשלה, הדרך קצרה ביותר. הזכות לבחור במקום מגורים, אינה הזכות שממשלה רשאית לשלול מאף בן אנוש. אני יודע איך הייתי מרגיש אילו הייתי רוצה להיות שחקן שהממשלה מכתיבה לו שאני יכול לעבוד רק בעיר מסוימת ורק בתיאטרון הלאומי. ברגע שנקבעה העובדה שהממשלה יכולה לקבוע את מקום מגוריו של אדם, את שיטות עבודתו ואת מקום העסקתו, יפתח הפתח לקביעת גובה שכר עבודתו, לאיזה בית ספר ילך, ובסופו של דבר גם איזה מקצוע ילמד. אחרי זה יבואו החלטות ממשלה שיפלשו לכל תחומי החיים שלנו וישנו את כל אורח החיים האמריקאי שאהבנו מאז ומתמיד, עד שיום אחד נתעורר ונגלה שאנחנו חיים בסוציאליזם. אם אני ואתם לא נקום למחות כנגד הצעת החוק הזאת, יום אחד, אתם ואני נוכל רק לספר לילדינו ולילדי ילדינו איך אמריקה הייתה פעם, כשהיינו כולנו בני אדם חופשיים”.

כזכור, רייגן לא נאלץ לספר לילדיו על העבר המזהיר של אמריקה החופשית, ומעולם לא אולץ להתגורר במקום שהממשלה הורתה לו, (חוץ אולי מהבית הלבן), או לעסוק בעיסוק שאינו לרוחו. במקום זה הוא הפך לנשיא אמריקאי רפובליקני חזק וגאה, שלא טרח מעולם לנקוף אצבע כדי לשנות במשהו את חוק המדיקייר, אפילו שהיה יכול. האם יש לזה קשר לעובדה שניסיון כזה היה עולה לו במחיר פוליטי בלתי נסבל מצד רפובליקנים מבוגרים? האם הרפובליקנים שנהנים מהמדיקייר הסוציאליסטי, ושבלעדיהם לא היה לו סיכוי להיבחר לקדנציה שנייה הפכו להיות סוציאליסטים? ואולי בעצם יש לסוציאליזם גם כמה דברים טובים להציע, כמו מערכת בריאות בסגנון המדיקייר למשל, או מערכת חינוך חינם המותאמת לצרכים של המאה העשרים ואחת?

המועמדים מכל הצדדים, ימשיכו להשמיע לבוחריהם הפוטנציאלים שלהם מה שהם חושבים שהבוחרים האלה רוצים לשמוע, אבל בדלתיים סגורות הם יודו בפה מלא למקורביהם, שאין הדיבורים האלה אלא: “פטפוטי ביצים”. לנו, הבוחרים ה”פשוטים”, לא נותר אלא לקוות שהמועמדים החביבים עלינו, משקרים לנו פחות מאלה שבצד השני

Leave a Reply


Scroll Up