שמחת עניים היא גם שמחה

April 2, 2020 3:40 pm0 commentsViews: 85

מודה ומתוודה שעד היום התחזיות שלי באשר להתרחשויות בפוליטיקה הישראלית לא היו מדוייקות. באופן אישי אני כבר מזמן מזמן לא מאמין לפוליטיקאים. ראיתי יותר מדי ספינים, יותר מדי נסיגות מהתחייבויות, יותר מדי אי קיום הבטחות ויותר מדי שקרים שיוצאים מפי ה”מנהיגים”, בלי שהם אפילו ינסו לתרץ. מזמן אני יודע שמילה של פוליטיקאי זאת אף פעם לא מילה

אבל גנץ הצליח איכשהו למכור לי – הקליינט הציני שונא הפוליטיקאים, שהוא עשוי מחומרים אחרים. גנץ הצליח לשכנע אותי בכנותו, ואולי בגלל שלא ראיתי בו פוליטיקאי, אלא אדם מהשורה שהצליח לקנות לעצמו שם, ושמכר לי פשטות, צניעות ויושרה. בקיצור, כל מה שאף פוליטיקאי אחר לא הצליח למכור לי

האמת ניתנת להאמר שלא ראיתי איך גנץ יצליח להקים ממשלה אחרי ששני עוכרי ישראל הנדל והאוזר הודיעו שהם לא יתמכו בממשלת מיעוט הנתמכת על ידי הרשימה הערבית המאוחדת מבחוץ. האופציות של גנץ לא היו פתוחות ולמעשה בחשבון פשוט, הצבעת הנגד של השניים ועוד הצבעת הנגד של אורלי לוי – אבקסיס שפרשה מהאיחוד עם העבודה, השמיטו מגנץ את הרוב הקטן שהיה לו יחד אתם והותיר אותו, יחד עם כל עם ישראל עם המכנסיים למטה, בלי יכולת להרים אותם ולכסות את מערומיו

חשבתי לתומי, וגם כתבתי על כך, שגנץ יחזיר בסופו של דבר את המנדט לנשיא, בלי אפילו לבקש הארכה. ביבי גם הוא לא יצליח להרכיב ממשלה, ועם ישראל יאלץ לגרור את רגליו לבחירות מספר 4 בקיץ הקרוב. לא שיערתי לרגע שגנץ יהפוך פתאום את עורו ויהפוך ממנהיג שמציע דרך ברורה שניתן להזדהות אתה – לפוליטיקאי מצוי, ישכח את כל הבטחותיו והתחייבויותיו לבוחריו, יחבור לאיש ולמפלגה, שבוחריו רצו יותר מכל לסלק אותו מהדרך, ויעניק לו את האפשרות להמשיך לתעתע באזרחי ישראל, ובסופו של דבר בגנץ הטירון הפוליטי עצמו

קרוב לוודאי שגנץ שכנע את עצמו בנחיצות הצעד שלו. לי ולציבור בוחריו הוא מנסה עכשיו למכור שמגיפת הקורונה מצדיקה מבחינתו את צעדיו. הוא מוסיף ומצדיק את עצמו בטיעונים שמשמחים מאוד  אולי את יריביו הפוליטיים, אבל מבאסים את רוב תומכיו ובוחריו. משיקולים שונים, יתכן מאוד אפילו אישיים, בחר גנץ להסתפק בתפקיד של ראש לשועלים, תוך ויתור על כבודו העצמי וכבודם של בוחריו, ועל מעמד המנהיג האלטרנטיבי שאותו הוא הצליח להשיג במהלך שלש מערכות בחירות, ועל כך אין לו כפרה

גם גנץ וגם יתר חבריו לרשימה, גמרו למעשה את דרכם הפוליטית. גם אם הסכם הרוטציה שלו עם ביבי ימומש, מה שנתון בספק גדול, אין לו למעשה עם מה ללכת לבחירות פעם נוספת בראש רשימה משלו, וקרוב לוודאי שהוא מבין זאת היטב. האלטרנטיבה היחידה שלו, במידה והוא ירצה להמשיך בקריירה הפוליטית שלו, תהיה להצטרף למפלגה מובילה ולזכות במקום מבטיח ברשימה. אין להטיל ספק באפשרות שהרשימה הזאת תהיה רשימת הליכוד, ובהעדרו של נתניהו, שיאלץ לסור הצידה, הוא עשוי אפילו לרוץ לראשות הליכוד

ומה באשר למרכז – שמאל – ליברלי? כרגע אין לדעת. התקווה היא שתקום דמות חדשה שתהיה באמת משכמה ומעלה, שתצליח לאחד את השורות המפוררות של המרכז שמאל בישראל, ולהדביק אותן לאלטרנטיבה ראויה לימין, אם במסגרת מפלגה חדשה שתקום, ואם במסגרת אחת המפלגות הקיימות. במידה וזה לא יקרה, יש אפשרות שחלק מבוחרי כחול לבן המקורית יפנו למפלגות הוותיקות כמו מפלגת העבודה, מרץ, וישראל ביתנו. קשה אבל לראות כיצד גוש המרכז – שמאל יצליח להתאושש בשנים הקרובות מהמכה שהנחית עליה הגנרל גנץ, ויצבור מספיק כוח כדי להציע את עצמו לציבור כאלטרנטיבה לשלטון

יחד עם כל זאת, אני מעז לחזות כאן שגנץ לא יצליח בסופו של דבר להקים קואליציה עם ביבי. בתוך הליכוד, עולים ומתגברים קולות שאינם “מאושרים” בלשון המעטה, מההסכמים של ביבי וגנץ. יש יותר מדי מועמדים מטעם עצמם למשרות שרים בכירות, ולטעמם ביבי הולך רחוק מדי בהסכמות שלו עם טראמפ גם מבחינה פוליטית וגם מבחינת חלוקת התיקים

עוד יהיה שמח, אבל תהיה זאת בהחלט שמחת עניים. שמחה אבל היא שמחה

Leave a Reply


Scroll Up