תלמידי התיכון בישראל שרוצים לנצח את הרעב באפריקה מאת נורית קנטי

July 22, 2015 8:08 pm0 commentsViews: 98

Ruanda

ז’אק, מרסל, דוד וחבריהם, חמישה אגרונומים צעירים מרואנדה, עמדו משתאים אל מול המתקן המיושן והפרימיטיבי במרפסת בית הספר הגמנסיה העברית הרצליה שבתל אביב. זה היה מעין ארון מדפים מעץ שעליהם תלויים בקבוקי פלסטיק של משקאות קלים, ושבתוכם נוזלים ירוקים מבעבעים. מהנוזלים האלה אמורה להעלות הבשורה אשר איתה הם יחזרו למדינתם, שרבים בה סובלים מתת-תזונה: אצות הספירולינה, מזון-על שמכיל את כל אבות המזון הנדרשים לגוף האדם.

האגרונומים, בשנות ה-20 לחייהם, הגיעו לישראל למשך שנה כדי ללמוד היבטים שונים בחקלאות הישראלית ולהתנסות בעבודה בה. אולם לדברי ז’אק טוישימה, בן 29 המתגורר בקיגאלי בירת רואנדה, הימים שהם מבלים בלימוד גידול אצת הספירולינה הם המשמעותיים ביותר עבורם, אף שאינם כלולים בתכנית הלימוד המקורית של ביקורם. “למדנו איך לגדל פירות וירקות, ופרחים. זה לא יעזור לנו. פרויקט גידול הספירולינה יאפשר לנו לעזור בבעיה אקוטית במדינה שלנו. הממשלה בונה מרכזים שבהם היא מאכילה ילדים מכיוון שהם לא ניזונים בצורה מספקת בבתים שלהם”, הוא אומר.

45% מאוכלוסיית רואנדה חיה מתחת לקו העוני, ו-44% מהילדים מתחת לגיל 5 מוגדרים כילדים שהתפתחותם נפגעת בשל תת-תזונה (pdf (.

על פרויקט גידול הספירולינה אחראית קבוצת תלמידים מסורה בכיתות ט’-י”ב בגימנסיה שבצפון תל אביב. לפני כשלוש שנים, במהלך שיעור פילוסופיה עם מנהל בית הספר, הד”ר זאב דגני, התעוררה שיחה על אודות הרעב בעולם. בעקבותיה החליטו התלמידים לחפש פתרונות שיאפשרו להם, התלמידים השבעים מתל אביב, לסייע לבני גילם שסובלים מרעב ומתת-תזונה. במסגרת תהליך המחקר נחשפו התלמידים למגוון אצות עד שהתבייתו על הספירולינה.

“האו”ם הכריז על האצה הזאת כפתרון האולטימטיבי לרעב בעולם”, מספר ד”ר דגני לאל-מוניטור. “לאצה טריה אין טעם כך שמספיק לאכול אותה על פרוסת לחם או לבד. היא מכילה חלבון, אומגה 3, נוגדי חמצון, ויטמינים ומינרלים”. התלמידים נחלקו לקבוצות והחלו ללמוד כיצד לגדל אותה ביעילות מבלי לפגוע באיכויותיה. “היה לנו חשוב למצוא דרך לגדל אותה בצורה פרימיטיבית, מבלי להזדקק לאמצעים שאולי לא קיימים במדינות שבהן זקוקים לאצה, למשל תוספים”.

כדי להפיק את המגנזיום הנדרש להליך גידול האצה, קברו התלמידים מסמרים וברזלים באדמה, השקו אותם ואז גירדו מהם את החלודה. את הסולפט הנדרש הפיקו מקליפות של בננה ומנגו שייבשו בשמש. “אנחנו כל הזמן מפתחים עוד רעיונות כיצד לאפשר גידול ספירולינה במקום שאין בו חשמל ומים זורמים. אפשר להפיק אצה לאכילה בתוך שבועיים-שלושה, והיא מכפילה את עצמה בתוך שניים עד ארבעה ימים. 10-5 גרם ספירולינה לילד זה פתרון אידאלי”, מסביר הד”ר דגני.

הפרויקט הזה של הגימנסיה אינו מתמקד רק בגידול האצה. חלק משמעותי ממנו הוא הפצת הידע. “הפרויקט בנוי על כך שאני לומד ומלמד. אני מעביר את הידע, בתנאי שזה שמקבל אותו מלמד את הבאים אחריו. ברגע שלילד יש את מי ללמד, הוא יודע יותר”, אומר ד”ר דגני. לפיכך, התלמידים, כולם מתנדבים, עוסקים לא מעט בהוראת פרוטוקול הגידול של האצות. רובם לתלמידים משכבות גיל נמוכות יותר, ומי שמתמיד נכלל במסגרות הוראה מחוץ לבית הספר.

לדברי דוד אבימאנה, חבר המשלחת הרואנדית, “הייתי מאוד מופתע – זה מדהים שילדים כל כך צעירים יכולים ללמד אותי דברים כאלה”. מטרתו ומטרת חבריו כעת היא לחזור לרואנדה ולהפיץ בבתי הספר את הפרויקט. “אני חושב שזה מאוד מתאים למדינה שלנו כי אפשר לתת לילדים ללמד את הפתרון של בעיות התזונה. הן נוגעות אליהם. הבעיה קשה עוד יותר בדרום ובמערב רואנדה, והפצת הפרויקט שם תוכל לעזור לאלה הגרים באזורים החקלאיים שם, המרוחקים מהמרכז”. ז’אק, חברו, מוסיף כי יוכלו לגדל את האצות בבריכות גידול בתוך בתי הספר, למטרות תזונה של התלמידים עצמם: “כך נוכל לוותר על האריזה, השיווק והשינוע של האצות”.

עבור אנוק סביר-קדמון, תלמידת כיתה י”ב ומעמודי התווך של הפרויקט, הדבר המושך ביותר הוא ההזדמנות ללמד. “לפני שנה וחצי נסענו לקייפטאון ללמד תלמידים מחמישה בתי ספר. ביניהם היו כאלה שהגיעו ממקומות מרוחקים ומוכי עוני ודלות. זה היה מעורר השראה ללמד אותם, ולראות איך אנחנו יכולים לעזור. לא כולם דיברו אנגלית, אז תקשרנו בעזרת ציורים ותנועות ידיים. תוך יומיים כבר ראינו איך הם מעבירים לאחרים את מה שלמדו וזה היה ממש מדהים”.

התלמידים בדרום אפריקה ממשיכים לגדל ספירולינה ואף זכו בפרס חדשנות בארצם, אך המסקנה מהמשלחת ההיא הייתה שיש צורך בתמיכת הממסד במדינות אפריקה בפרויקט, במימון השלבים הראשונים שלו, ובהפצתו. כך נולדה קבוצת האגרונומים מרואנדה. שרת החקלאות הרואנדית נחשפה למיזם וביקשה מחמשת האגרונומים, שכבר ממילא תכננו לנסוע לישראל לשנת לימודים, להשתלם בפרויקט ולהביא אותו הביתה.

התלמידים נערכים כעת להוציא משלחת נוספת למערב אתיופיה, במסגרת שיתוף פעולה עם פרויקט נאלה – NALA לטיפול במחלות זיהומיות באפריקה. “הוזמנו גם לקונגו, ובנפאל יש התעניינות גדולה”, מספר הד”ר דגני. בנוסף, ממשלת בלגיה, אשר נציגה נחשף לפרויקט, מובילה שיתוף פעולה בלגי-פלסטיני-ישראלי בלימוד הפרויקט והפצתו, והמיזם הוצג באקספו 2015 במילאנו. בשיתוף עם ארגון המזון של האו”ם ייצא בקרוב לאור, בכל שפות הארגון, פרוטוקול הגידול וההפצה של הספירולינה כפי שפיתחו התלמידים. את הספר כתבה מיה סביר, אמה של אנוק, שפשוט נסחפה אחרי בתה והפכה בהתנדבות למנכ”לית עמותת JUSTSPIRULINA שהוקמה לקידום המיזם.

בתי ספר אחרים בארץ עוד לא חיקו את הפרויקט, אבל עניין גדול מגלה דווקא האקדמיה. מכון ויצמן למדע ביקש ליצור עם המיזם שיתוף פעולה, והוא אפילו הוכנס לתוכנית הכשרת מורים למדע במכון. התלמידים עצמם ישתתפו בהדרכת מורים למדע באוריינטציה חברתית. בשבועות הקרובים ייעצר בגימנסיה גידול הספירולינה כדי לפנות מקום לבניית בריכת גידול ומרכז הדרכה, שעל פי החזון אמורים להפוך לאבן שואבת לקבוצות מרחבי העולם. את הבניה יממנו התלמידים מכסף שגייסו באתר הדסטארט למימון המונים.

Read more:

Leave a Reply


Scroll Up