מי אמר שאי אפשר להכניס אוכל למוזיאון? חמש תערוכות שאסור לפספס

July 13, 2017 2:05 pm0 commentsViews: 76

חדרי בריחה וצהובונים, סלפי ופוד-פורן: המוזיאונים והגלריות בישראל החליטו כבר מזמן לנער את האבק ולדבר בשפה שגם אנחנו נבין, אז אספנו עבורכם חמש המלצות ועוד אחת קצת אחרת, שיגרמו לכם לחשוב מחדש על אמנות

אזורים שמדמים נקודת מבט של הכלב, עדי חובה (צילום: בני מאור, מוזיאון ישראל)

לאכול במוזיאון

כמה שאנחנו אוהבים אוכל. לראות אותו מתבשל בטלוויזיה, להעמיד אותו במוקד יום כיף אורבני או סתם להתנסות בבישולים במטבח הביתי. כך או כך, הישראלים גדלים עם אוכל כמוטיב מרכזי בחיי היומיום שלהם, וזו ממש לא הפתעה לראות אותו כעת מככב גם במוזיאון, מוסד שבדרך כלל נרתע מאוד מהכנסת מזון ושתייה בין קירותיו.

“המטבחון” היא תערוכת וידאו-ארט, תצלומי סטילס והדפסים שמפרקת לגורמים את האוכל כמרכיב מרכזי במציאות הישראלית, בין אם זו משפחה או אני פרטי, ובין אם מדובר בחברה ובפוליטיקה. כמו שניתן לחשוד כבר מהכותרת, השתמשו שני היוצרים בעבודותיהם בהומור, אך לא חששו גם לגעת בעצבים החשופים של הישראלים ומזונם. התוצאה, איך לכתוב מבלי ליפול לקישאות, מעוררת תיאבון.

המטבחון, מירב הימן ושחר מרקוס, גלריה דואק, ירושלים

הכניסה גם לכלבים

ואם כבר אוכל, למה שלא נבחן עוד כמה גבולות שהמוזיאונים אוהבים להציב. חיות מחמד, למשל. התערוכה “כלבים וחתולים” בוחנת שאלות מפתח שנובעות מעצם קיומן של החיות הביתיות האלה, ומהתפקיד האדיר שהן חצבו לעצמן בחיינו.

מיהו באמת חברו הטוב ביותר של האדם, והאם כלבים וחתולים הם אכן אויבים? התשובה אולי לא ממש מתגלה משיטוט במוזיאון, אבל העיסוק בסוגיות האלה מרתק ומספק לכשעצמו. כך, למשל, נרתמת האמנות להסביר כיצד התגלגלו הכלבים והחתולים לחיינו, ואינטראקציות יזומות מנסות אפילו לתת לנו פרספקטיבה חדשה לגמרי – נקודת המבט המסקרנת שלהן. מה שהתחיל כתערוכת ילדים ונוער קלאסית, הפך, ללא הרבה מאמץ, לנקודת מוצא בוגרת של דיון, ביקורת והבנה

כלבים וחתולים, מוזיאון ישראל, ירושלים

בין עיצוב לאמנות – תערוכה שמתאימה לכל המשפחה (צילום: בני מאור, מוזיאון ישראל)

היציאה חסומה

ימי הכיף המוסדיים, האטרקציות הקבוצתיות והטרנד החברתי הרותח של השנה-שנתיים האחרונות אולי הגיעו לסף רוויה מסוים בכל הקשור לחדרי הבריחה, אך כעת הם מקבלים עומק, מרחב וממד שניתן להגדיר אותו בקלות כטבעי ביותר עבורם.

תערוכת “חדר מילוט” מבליטה לא פחות מ-11 אמנים צעירים שסיימו את לימודיהם ברחבי הארץ במהלך השנתיים האחרונות, וכעת שוברים את קירות המוזיאון כשהם הופכים אותו לחדר מילוט רעיוני. כך, נדרשים המבקרים לפענח תעלומות שעומדות בבסיס כל יצירה, והרעיון כולו, כך נראה, נתפר בול על שאלת השאלות של הצופה האובייקטיבי: מה בעצם אני רואה כאן?

חדר מילוט, מוזיאון נחום גוטמן לאמנות, תל אביב

תערוכת חדר מילוט Escape Room במוזיאון נחום גוטמן לאמנות (צילום: אתר רשמי)

 

המציאות נושכת

כמה עיתונים יכול אדם לקרוא בחייו לפני שהם יתערבבו בראשו לכדי עיסה מציאותית? בכמה כותרות ניתן להציץ בחטף – בדרך מפה לשם, בידיים זרות של מחלק עיתונים או עובר אורח – לפני שהמילים, התמונות, הפונטים והצבעים מתכנסים לחלל מצומצם בראש?

אלו השאלות שהולידו, לפחות למראית עין, את תערוכת “ללא כותרת”, המציגה את משקעיו של ניר סגל מנסיעותיו היומיומיות באנדרגראונד של לונדון, נסיעות שעברו בהכרח דרך מתקני חלוקת הטבלואידים עמוסי הכותרות הסנסציוניות, הפרסומות והדימויים הבוטים. התוצאה? בדיוק הגורל השמור שניתן לדמיין לכל עיתון פג תוקף, בימים שבהם אפילו הדגים כבר לא רוצים להיעטף בהם.

ניר סגל: ללא כותרת, מוזיאון הרצליה לאמנות עכשווית

פתאום ראיתי פלאש

בימים שבהם כל אדם הוא צלם בפוטנציה, חמוש במצלמה משוכללת ובתיאבון אדיר ללכוד את הרגע, נדמה שכולנו גם הפכנו לאובייקטים. למעשה, סיטואציות רבות שפעם לא היו מתועדות כלל הפכו, עם השנים הדיגיטליות, למסוקרות ומפולטרות לחלוטין.

במציאות זו, שואפת תערוכת “רגע פרטי בציבור” לחזור אל האינטימיות והאנונימיות, אל הפעולות היומיומיות המרכיבות את חיינו ואל החשיפה המפתיעה, הבלתי מתוזמנת והבלתי מתבקשת. פעם, נזכרים המבקרים, היו זמנים שבהם כל הבזק מצלמה בתוך קהל היה פולשני ובוטה, ממש חודר לפרטיות. מי שיבחר להיכנס למוזיאון, ייהנה, לפחות בזמן שהותו שם, מעולם שבו חשיפת היתר אינה הכרח והמציאות אינה ריאליטי.

רגע פרטי בציבור, מוזיאון חיפה לאמנות

וגם: התערוכה שתפתיע אתכם

אמנות גורמת לנו לחשוב ולהרגיש והתערוכה של רוס פלזמה, אחד מאמני השוליים הבולטים בישראל, מוגדרת על ידו כ”ניסוי בבני אדם”. יהיו בה חדר חושך עם תאורה אולטרה סגולה, מראות שיוצרות חלל אינסופי ועוד הפתעות שיגרמו למבקרים להפעיל את הגלגלים במוח. התערוכה מוצגת במקום לא שגרתי, ייחודי ואם מישהו רוצה לראות אומנות אחרת במקום מיוחד הרי שמדובר בתערוכה שחובה לבקר בה.

התערוכה של רוס פלזמה היא חלק מפרויקט ‘Obsession’ – אמנות ללא פשרות – של קרלסברג, שבמסגרתו הוא מציג את התערוכה שלו בתוך קונספט שמחבר את עולם האמנות לעולם אומנות בישול הבירה חסרת הפשרות של ג’יי סי ג’ייקובסן, ומציג אמנים שונים ואת הסיפורים שמאחוריהם עומדת הרדיפה לאיכות ללא פשרות, לתשוקה בעבודה והשאיפה לשלמות.

רוס פלזמה, “ספוטניק גלרי” שבמרתפי בר הספוטניק, בתל אביב

“זה הולך להיות ניסוי בבני אדם”: התערוכה המוטרפת של רוס פלזמה. הפתיחה החגיגית תיערך ב-23 ביולי בשעה 18:00.

 

Leave a Reply


Scroll Up