January 21, 2019 9:52 pm0 commentsViews: 6

האמנם בני אור? \ בן אלידע

לא פעם, באים אלי ידידי ואומרים לי: “למה אתה לא כותב פעם משהו יפה על ישראל? מה, אין בה שום דבר טוב? תראה את המצב הכלכלי, תראה את החקלאות, תנופת הבנייה, הכבישים הרחבים, את תעשיית ההיי טק הישראלית”. אני מודה ומתוודה, יש הרבה תפוחים יפים, בסל התפוחים הישראלי, אבל לצערי, אינני יכול להשתחרר מההרגשה, שהתפוחים האלה נגועים בתולעים, המכרסמים אותם מבפנים ולא יותירו בסופו של דבר אלא קליפה מפוארת.

אני מניח שלא אהיה טועה אם אניח שכולנו רוצים לראות את ישראל בשורה הראשונה של המדינות, שהחוק והמוסר, הינם את אבן הפינה של קיומן. חונכנו להאמין שאנחנו “בני אור” ויעודנו להיות “אור לגויים”. ישראלי שלא תופס את ישראל, כמדינה שרשמה את הצדק והמוסר על שמה בטאבו – שיקום. אנחנו הרי פונים אל העולם בשם הצדק ומצפים ממנו “ליישר קו”, עם האינטרסים שלנו, שלדעתנו, אין צודקים מהם (ואני לא אומר שלא כך הדבר).

…ואנחנו, מה אנו עושים?

מחלקת המדינה האמריקאית, מפרסמת מידי שנה דו”ח הנוגע לסחר בבני אדם בעולם. הדו”ח שפורסם לאחרונה, מציב את ישראל לצידן של רואנדה ופקיסטן. “בישראל”, קובע הדו”ח, “נמשך מצב בלתי נסבל של סחר בעובדים זרים ויבוא זונות… …ישראל הינה מדינת יעד לעובדים המועסקים בכפייה ולסחר בבני אדם לצרכי מין בכפייה… … עובדים בעלי מיומנויות ירודות מתאילנד, סין, נפאל, הפיליפינים, הודו, סרי לנקה ורומניה, מגיעים באופן חוקי ועצמאי לישראל כעובדים זרים, שם הם מועסקים בחוזי עבודה זמניים בבניה, בחקלאות ובשרותי סיעוד פרטיים. חלק מוצא את עצמו בתנאים של עבודות כפייה, כולל העלמה לא חוקית של דרכוניהם, מגבלות תנועה ופנאי, חוסר יכולת לבחור לעצמם את המעסיק, אי תשלום או עיכובים בתשלומי השכר, איומים, תקיפות מיניות והפחדות פיזיות”.

ישראל מדורגת על ידי הדו”ח יחד עם מדינות כמו איראן, צפון קוראה, אלג’יריה, מינאמר, כוויית, סוריה, לבנון, לוב, תימן, פקיסטן, עומאן, אלבניה, הונדורס, רואנדה, סנגל, סיירה לאון ואיי מרשל, לא חברה שיש מה להתגאות בה

הד”ח מדווח עוד כי: “נשים מברית המועצות לשעבר ומסין, נמכרות שלא מרצונן, לזנות כפויה בישראל”.

בשנת 2006, נחקק בישראל חוק האוסר “סחר בעבדים”, (זהו אכן שמו של החוק). מחברי החוק מתריעים כיום כי “ממשלת ישראל, אינה מצייתת באופן מלא לסטנדרטים המינימאליים, (ההדגשה היא של המחבר), כדי לבטל את הסחר בבני אדם”.

בוודאי שמתם לב לעובדה שאינני נוגע כלל בהיבט של סכסוך השכנים העתיק שיש למדינת ישראל עם שכנותיה. אני לא רוצה לעסוק כאן בפוליטיקה, אני מבקש להתמקד אך ורק בחופש המוסרי שאמצו לעצמם חלק מהישראלים, בלי לפגוש יותר מדי התנגדות. לטעמי האישי – שתיקה היא קבלה והסכמה.

שתיקת הרוב השקט הישראלי מפגינה במקרה הטוב אדישות וחוסר אכפתיות למצב, ובמקרה הגרוע התעלמות. גם בשחיתות ההנהגה, שרוב ציבור הבוחרים מעדיף לא להתעמת אתה והוא “מביט הצידה” כשהיא חולפת מול עיניו, ולעתים אפילו “מבין” אותה, אינני רוצה לעסוק כאן. אלה הם נושאים לטורים נפרדים

הלוואי ולא הייתי צריך לדווח לכם דיווחים מסוג זה. הלוואי ובאמת, השמים הכחולים של מולדתנו, היו משקפים את הטוהר וניקיון הכפיים המוסרי, שאיליו התכוונו מעצבי דגלנו הלאומי, בבוחרם בצבעיו – הכחול והלבן. יש לי תחושת בטן שלא מעט מהישראלים שירדו מהארץ, עשו זאת בגלל שהיה להם קשה עד בלתי אפשרי להתמודד עם הסטנדרטים של המוסר הישראלי, ולא בגלל שום סיבה אחרת. הם פשוט העדיפו שילדיהם יגדלו באווירה אחרת מזו שהפכה למקובלת בישראל. במילים אחרות: הם לא רצו שילדיהם יהפכו ל”ישראלים” מן השורה. כמובן שיש בישראל עדיין כמה צדיקים בסדום! אבל ככל שהאווירה הכללית הנוכחית תשלוט בחיים במדינת ישראל, יש סכנה מוחשית שמספרם ילך ויצטמצם. אינני יכול שלא לצטט כאן את סיפור פרשת סדום ועמורה: “…ויאמר יהוה זעקת סדום ועמורה כי-רבה וחטאתם כי כבדה מאד: ארדה-נא וארה הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה וא-לא אדעה: … ויגש אברהם ויאמר האף תספה צדיק עם רשע: אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר” בהמשך ממשיך אברהם לנהל משא ומתן עם אלהים ו”מוריד” אותו עד ל 10 צדיקים, שקיומם מצדיק בעיני אלהים את קיום הערים המושחתות. כולנו יודעים את סוף הסיפור, וחבל שדווקא במדינת ישראל החדשה, לא למדו ממנו כלום

 

 

Leave a Reply


Scroll Up