פרק ה’ \ בן אלידע

January 21, 2019 10:13 pm0 commentsViews: 7

 

 

 

 

 

זה לקח עד 1965, כשהנשיא לינדון ג’ונסון הצליח להעביר בקונגרס את “חוק זכויות הבחירה”, שביטל את זכותן של המדינות לשלול זכות בחירה מבוחרים, והקנתה לממשל של ארה”ב את הזכות הבלעדית להחליט מי זכאי להצביע ומי לא. החוק אסר על מבחן ידיעת קרוא וכתוב, כמו גם על חוקי מדינות מפלים אחרים. כמו כן יצר החוק מסלול חוקי עבור בוחרים שזכותם לבחור נמנעה בשל אפליה כזאת או אחרת. חלק מארגוני הנשים התנגדו לחוק החדש, מפני שהוא לא מדבר על איסור אפליה על רקע מיני, (זכויות הבחירה של הנשים אינן מוזכרות בחוק).

אולי זה הזמן לדבר על זכות הבחירה של הנשים.

 

חוקת ארה”ב שהתקבלה בשנת 1789, השאירה את זכויות הנשים בחוץ. החוקה התירה למדינות החברות באיחוד, את הזכות להחליט אילה מאזרחיה יהיו רשאים לבחור לקונגרס ולנשיאות. כל המדינות, למעט ניו ג’רסי, (שגם היא שינתה את ההחלטה בשנת 1807), לא העניקו לנשים את זכות בחירה.

ועידה שהתקיימה בניו יורק בשנת 1848, נחשבת למקום ולזמן שבו קמה התנועה לשוויון האשה. לא שלא היו נסיונות לקדם חקיקה “נשית” במדינות השונות קודם לאותה ועידה, אלא שמעטות מאוד מהצעות החוק הגיעו לכלל דיון, ומספר זעום של חוקים הצליחו לעבור בבתי המחוקקים. סך הכל 4% מהצעות החוק השונות הצליחו להפוך לחוקים במדינות שונות, עד לאותה ועידה. אפילו לא חוק אחד – עבר בקונגרס. יותר מכך, בית המשפט העליון של ארה”ב הכריע שהתוספת ה 14 לחוקה, שמקנה זכות בחירה לכל אזרחי אמריקה, כולל לעבדים המשוחררים, לא מתכוונת לנשים.

נסיונות ארגוני הנשים, בתמיכת המפלגה הרפובליקנית של אז, להעביר חוק זכויות בחירה פדרלי לנשים, נפלו על אזנם האטומה של הדמוקרטים, (שיצגו את אמריקה הדרומית – הלבנה, למי שאינו זוכר), שהתנגדו לכל ניסיון שכזה. מספר מדינות שבהם השליטה על בית המחוקקים היתה בידי הרפובליקנים, אפשרו לנשיהם לבחור בבחירות המקומיות, אם כי נמנעה מהן האפשרות לבחור בבחירות הכלליות.

המאבק אבל נמשך ללא הרף עד שנת 1920, עת שהקונגרס בעל הרוב הרפובליקני,

 

הצליח בשיתוף עם דמוקרטים לא מעטים, להעביר את התוספת ה 19 לחוקת ארה”ב.

התוספת לחוקה אסרה על מדינות ארה”ב, כמו גם על הממשל, למנוע זכות הצבעה לאזרחי ארה”ב על בסיס זהות מינית. התוספת ה 19 לחוקה הובאה בפני הקונגרס לראשונה בשנת 1878. לקח לקונגרס 41 שנה להכריע את הכף לטובת התוספת.

קשה להצביע בדיוק על הרגע שבו התחילו האידאולוגיות להשתנות במסגרות המפלגתיות של הדמוקרטים והרפובליקנים, אבל אולי ההצטרפות של כמה מהדמוקרטים למאבק הנשים, שאפשרה לרפובליקנים להעביר את התוספת ה 19 לחוקה, סימנה את תחילת השינוי הזה במפלגה הדמוקרטית.

חוקה מפלה, יחד עם הגבלות אחרות שעוצבו במדינות הדרום בכוונה למנוע מהאזרחים החדשים של אמריקה – העבדים המשוחררים, את הגישה לקלפי, (למרות התוספת ה 14 לחוקה שהקנתה להם את הזכות הזאת), שימרה את כוחם של הדמוקרטים הדרומיים קרוב למאה שנה.

תחת הנהגתו של הנשיא קליבלנד הדמוקרט בקדנציה השנייה שלו בשנות ה 90 המוקדמות של המאה ה 19, נכנסה כלכלת ארה”ב למשבר. באותה תקופה הייתה כלכלת ארה”ב מבוססת על גישה שמרנית שהעדיפה את האינטרסים של בעלי החוות הדרומיים על פני האינטרסים של העסקים הגדולים. היו אלה דווקא הרפובליקנים, שהתנגדו לגישה הדמוקרטית של העדפת החקלאות על פני העסקים, והתחילו לגלות נטייה של תמיכה מובהקת בבעלי ההון, שנהגו לסייע להם בתרומות ובמימון מערכות בחירות. הרי לכם המהפך האידאולוגי שהתחיל את העידן המודרני של המפלגה הרפובליקנית.

המשך בשבוע הבא.

 

Leave a Reply


Scroll Up